הפרוייקט השני עוסק בריהוט חדש למוזיאון הפרדסים.

חפץ מקומי: עוזי

אדוארדו וחיניאק

לא רק בגלל העיצוב האלגנטי, הפשטות והקומפקטיות שכבש את העולם, אלא בגלל משמעותו כסמל לניצחון במלחמות הקיום שלנו. מי אמר שאין גאווה ישראלית?

כאשר מדובר במוצר כחול לבן, העוזי ,הוא הדבר הראשון שעובר לי בראש. לא רק בגלל העיצוב האלגנטי, הפשטות והקומפקטיות שכבש את העולם, אלא בגלל משמעותו כסמל לניצחון במלחמות הקיום, בתקופה קשה כלכלית ותעשייתי (1950), נולד אחד מן המקלעים הכי חזקים שנבנו אי פעם..

בחפירות של גבעת התחמושת

כמה פרטים שאולי לא ידעתם:
* ב-1930 בארץ התחילו לייצור נשק בלתי חוקי בתוך חדרים תת-קרקעיים, נבנו דגמים לא מוצלחים שהיה מסוכן יותר להפעילם מאשר להתמודד עם האויב.
* באמצע שנות ה-40 ייצרו נשקים ללא רישיון עם שילובים של חומרים זולים ולא איכותיים.
* ב-1950 כתוצאה מעימותים רציפים בין כוחותינו לאויב, החי"רניקים היו מיומנים יותר ללחימת לילה, לכן החלפת מחסניות בחושך , תנאי שטח קשים ומעצורים רבים ברגעים הלא נכונים הובילו את הצבא לקחת החלטות בנושא. הצבא הבין שיש צורך הכרחי בנשק קומפקטי, מדויק וחזק, לאחר חיפוש בשוק הנשק העולמי ללא הצלחה החליטו לעצב ולבנות מאפס. את התיק הזה הטילו על שני מעצבים (ומהנדסים) מקומיים: מכול חיים קרה ועוזי גל.
*ב-1951 בחנו את הנשקים של שני המעצבים ,התוצאה : עוזי הביס את קרה בנשק שעמד בהצלחה בתנאי השטח המגוונים של המזרח התיכון. הייצור ההמוני של העוזי היה הרבה יותר זול בזכות 5 חלקים שמרכיבים את המקלע בהשוואה לקרה שהורכב מ-8 חלקים ולא הצליח בתפקוד בשטח.

המקלע החדש שהיה קל לפירוק ולהרכבה התחיל את הקריירה המוצלחת שלו ב-1956 בידיים של חיילי צה"ל. עם הזמן הביקוש של דגמים קומפקטים יותר עלה, וב-1980 מאומץ בעולם ה-מיני עוזי (שקצר ב 10 ס"מ מן הדגם המקורי) ואחריו מיקרו עוזי ועוזי פיסטול, שמשרתים עד היום ב-26 מדינות בעולם ומיוצרים בשבעה מפעלים ברחבי העולם.

למרות שהיום העוזי לא נחשב כנשק יעל ובטיחותי הוא מסמל עבורי השתקפות של דור ישראלי אמיץ, שידע איך להתגבר על מצב קשה, במטרה אחד:להילחם על קיומם; סיבה מספיק פשוטה ,חזקה, קומפקטי ואפילו אלגנטי, או שלא?

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת:

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת: