הפרוייקט השני עוסק בריהוט חדש למוזיאון הפרדסים.

לו הייתי רוטשילד

מורן נדב

סיור אדריכלי רגלי בשדרות רוטשילד וסביבתם, בעקבות שני סגנונות בניה מקומיים.

הם נמצאים כאן ממש לידינו
ניצבים במקומם, לא זזים כבר שנים.
חלקם כבר עזבו, חלקם עברו שינויים,
ואנחנו עוברים לידם כל כך הרבה פעמים ולא רואים.

את הסיור שלנו אנחנו מתחילים ב "כיכר המלך אלברט", אחת הכיכרות היפות ביותר בת"א, אם לא היפה מכולן. הצמחייה והבתים שמסביב מעבירים בנו תחושה שאנחנו כלל לא בת"א. מולנו ניצב לו " בית הפגודה ", בנין מרהיב בן ארבע קומות השולט על הכיכר, שסגנון הבנייה שלו מסתבר, הוא שגרם לנו להרגיש מוזר.
ת"א הוקמה ב 1909 כפרבר גנים ליפו. אז עמדו כמה אדריכלים מול החולות, וחיפשו סגנון בנייה מקורי, שורשי, שיעניק זהות לאומית לעיר החדשה - משהו שנוכל להתגאות בו. משום שסגנון זה לא היה בנמצא, הושפעו האדריכלים מסגנונות שונים שיצרו את הסגנון החדש –הסגנון האקלקטי (מלשון לקטני)..

בית הפגודה

בית הפגודה הוא ללא ספק אחד המבנים שנבנו בסגנון זה. ניתן לראות שלמבנה יש נוכחות כשל קתדרלה רומנסקית, קשתות מינוריות, עמודים דוריים, קשתות בסגנון מוסלמי, ואפילו תבליט של מגן-דוד על המרזב. ערב רב של סגנונות מעולמות שונים שהתוצאה הסופית שלהם היא משהו ששווה לראות.

מאותו רגע כבר לא היה קשה להבחין בעוד בתים באזור שנבנו בסגנון האקלקטי: בשנות ה- 20-30 של המאה הקודמת נבנו רחוב "בצלאל יפה 7" (עמודים קורינטים) , "נחמני 27" (בית הציפורן המשופץ) ,"מאז'ה 36" (מגדל מים אשר תמונתו הופיעה במאמר של שבוע שעבר) ועוד רבים. ברובם ניצבים עמודים דורים, קורינתיים, עיטורים, לפעמים כיפה מוסלמית לצד קשתות (בית ביאליק) ואריחים מסוגננים.
מכאן ואילך חל שינוי בסגנון הבנייה בעיר, והחלה להתפתח שפה אדריכלית חדשה, שונה מקודמותיה אשר ניסתה לשקף את הרוח המודרנית - הסגנון הבין-לאומי. מ-1931 ועד קום המדינה נבנו כ-4000 מבנים ע"פ עקרונות הסגנון המודרני ואופייה הקוביסטי של העיר נקבע באותם שנים.

העקרונות על פיהם פעלו אותם אדריכלים היו מרכזיותו של האדם בבניה, בסיס הקומפוזיציה, וסביב צרכיו החלו בתכנון החלל. השתחררות מעיקרון הסימטריה אשר היה נחלת סגנונות העבר (קלאסי, גותי וכו'), שימוש בצורות בסיסיות, בלי סממנים קישוטיים תוך התבססות על טכנולוגיות בנייה חדישות.

"בנין אינו מכוער או יפה. הוא פונקציונאלי או לא. בנין הוא תהליך ביולוגי ולא אסתטי. צורת המגורים המודרנית היא לא רק 'מכונת מגורים' אלא מכשיר ביולוגי המספק את צרכי הגוף והנפש. העידן המודרני מספק לנו את חומרי הבניה המושלמים, ואלה הם: בטון מזוין, גומי מלאכותי, עץ מלאכותי, אלומיניום, סיליקון, אסבסט, אצטון, שצידוקם הוא שימושיותם!" (האנס מאייר 1889-1954).

סגנון זה התפתח בעולם בעקבות התגברות התיעוש (הגידול ביכולות הייצור) אשר הובילו לגידול קיצוני של הערים. התיעוש והעיור בעולם הובילו לצמיחת שכבה חברתית חדשה – מעמד הפועלים ולצורך מיידי בבניית בניינים בעלות נמוכה ובעלי יכולת אכלוס גבוהה. הסגנון הבין לאומי הושפע בעיקרו מ"הבאוהאוס" (שפירושו "בית ובנייה") אשר שימש בית ספר גבוה לעיצוב בגרמניה. לימדו בו אדריכלים חשובים כגרופיוס, מיס ואן דר רוה, והאנס מאייר אשר השפיעו על התפתחותה של השפה האדריכלית החדשה.

בעקבות סגירת בית הספר, התפזרו התלמידים ברחבי העולם ו-19 מתוכם עלו ארצה והפיצו את הסגנון החדש. הבאוהאוס אף הושפע מהאמנות הקוביסטית שראתה בצורות היסוד הגיאומטריות- גלגל, כדור, קובייה- כמערך בסיס של מכלול הצורות בטבע ושימש כמקור השראה להרבה תנועות שפעלו בראשית המאה (הפוטוריזם האיטלקי, דה-סטייל ההולנדית קונסטרוקטיביזם רוסי ועוד).
הטמעת הסגנון הבינלאומי בת"א התאפשרה בעקבות היעדר דפוסי בנייה מחייבים, הסגנון החדש ניתפס כקשר עם תרבות המערב. ביטויי הרצון להתמזג במזרח נכנעו לשאיפה הדומיננטית של הבנייה בהשראת האדריכלות המתקדמת .

כיצד הפך הסגנון הבינ"ל ללאומי, עם עלייתו ארצה?

היעדר סגנון קודם ואחיד הקל מאוד על קליטת הסגנון המודרני- בינ"ל, הוא מנע התמודדות עם תפיסות מיושנות, הסגנון תאם את השקפות המעמדיות שרווחו בארץ (הסוציאליזם),ואילו הפשטות והצניעות נבעו מן המחסור הכלכלי. אופן הבנייה לא חייב העסקה של פועלים ערביים מקצועיים ומכן צמחה גם "העבודה העברית". זהו סגנון שלא ייצג לאום מסוים וכל ארץ נתנה לו פרשנות מקומית שונה. כל אלה מהווים קרקע פורייה לקליטת הסגנון באופן משמעותי ודומיננטי.

תל אביב הייתה כנראה העיר הראשונה בעולם אשר נבנתה כולה בסגנון זה : פסיפס של בתים בעלי צורה וגודל דומים, שנבנו עם הרבה רגישות לסביבה ומשתלבים בה באופן הרמוני. מוטיבים חוזרים שניתן לראות בסגנון הבינלאומי הינם בתים ריבועיים בעלי חצר חזיתית שנטעו בה עצי פיקוס ועצי דקל, מרפסות אשר תרמו לקומפוזיציה של חזית הבניין, המהוות פיתרון להתאווררות בלילות הקיץ החמים. מוטיבים רבים עוצבו בהשראת האוניה כגון חדרי מדרגות פתוחים ומוארים, שבחלקם חלונות עגולים דרכם חדר האור מבחוץ. בנוסף לחלונות האוניה ,נוכל לראות מעקות, צינורות מרזבים מרפסות וחדרי מדרגות שנבנו בהשפעת מוטיב זה. מוטיבים נוספים ייחודיים הינם גגות המבנים אשר במקור יועדו לגינות אך הומרו בת"א לחדרי כביסה.

הבניה הזו מתבטאת במגוון עצום:
הגלבוע 3 – נבנה בשנת 1930, מהווה דוגמא למעבר מהסיגנון האקלקטי (שער הכניסה מודגש במדרגות ובחלון מקושט) לסיגנון הבינ"ל (מרפסת עגולה וחלון עגול)

מעונות עובדים , ד'ה'ו' רחוב פרישמן– דוגמה בולטת לסגנון הבאוהאוס הן המרפסות במעונות העובדים של אריה שרון שדומות למרפסות בבנין מעונות הבאוהאוס בגרמניה.

בית אנג'ל, רוטשילד 84 - הבית הראשון שנבנה על עמודים,
הבית פרוש בצורת האות ח' שבין זרועותי החצר מוגנת לכיוון רח' מאז"ה ואילו הזרוע הפונה לרוטשילד מורמת על עמודים. הגבהת המבנה איפשרה זרימת אויר ומרחב גדול במפלס הקרקע. למרות זאת, בזמן מלחמת העולם השנייה נחסמו הכניסות ושימשו לבריטים עמדה צבאית. יש לציין שמבנה זה ייחודי מסיבה נוספת משום שזהו מבנה יחסית גדול לקנה מידה של אותה תקופה: 2 חדרי מדרגות, 5 דירות בכל קומה. על הגג ממוקם חדר התעמלות וגינת גג בנוסח לה -קורבוזיה.

רוטשילד 117 נבנה בשנת 1933, מורכב מ- 3 גושים קובייתיים הכרוכים בנסיגה ויוצרים חצר פנימית גדולה. סגירת חדר מדרגות התחשבה בדלת העץ המשומרת.

שד' רוטשילד 87 – נבנה ב 1936, בכניסה ממוקמים בחלק הפנימי של החצר חלונות אונייה בחדר המדרגות .בכניסה נוספו ליבני סיליקט כמיגון בזמן מלחמת השיחרור.

מבנה ה"תאומים" של תל אביב (רוטשילד 91-89) - נבנו כראי אחד של השני, ויצרו יחדיו חזות סימטרית. בעלי מרפסת עגולה הנלקחה ממוטיב האונייה וחלונות בחדר מדרגות שמטרתם היתה החדרת אור פנימי. חלונות אלו נאטמו.

שדרות רוטשילד 118 –חרכי הצללה בחדר המדרגות,מדרגות כניסה רחבות ללובי, וקורות קונסטרוקטיביות צפות על הגג

והיום?

לצערנו רק חלק קטן מהמבנים זכו לשימור ולטיפול 'קוסמטי' הראוי להם. חלקם נשארו מוזנחים וחלקם נהרסו ונבנו במקומם בניינים ושיכונים מנוכרים בסגנון חדש. אומנם הסגנון מודרני אך הביטוי האדריכלי החל מתאפיין בשטחיות, ופונקציונאליות גרידא. מתחת לבניני הקומות החדשים אשר נבנו על עמודים, נוספו חניונים במקום חצרות, ללא ערך מוסף, וחסרי ייחוד ואסטטיקה. ההתחשבות בסביבה הייתה מינמלית. סגנון חדש זה החל נקלט בערים נוספות בארץ, ואפילו נוכל לראותו בצפון תל אביב.

בכדי להתרפק על הסגנון האקלקטי והבינ"ל של שנות ה- 20 ו ה- 30, אנחנו לא מתכוונים לבקש מכם לגייס תורמים או תרומות לשיפוץ, אבל בפעם הבאה שאת מסתובבים בת"א אל תתביישו להרים את הראש ולחפש את המבנים ההיסטוריים ולהנות .

המאמר מסתמך על:
"אדריכלות הסגנון הבין-לאומי"-ברכה קונדה,
"עיר מחפשת זהות"- מאמר מאת ניצה סמוק.
בולוואר, עפר רגב ושולה וידריך
ציטוט של הנס מאייר – מאמר עיתונאי : העיר הלבנה" מאת מיכה לוין, מתוך המגזין "האוס"

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת:

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת: