הפרוייקט השני עוסק בריהוט חדש למוזיאון הפרדסים.

נחום גוטמן- מעצב התדמית של תל אביב

שירלי פרסבורגר ושי גל

תל אביב עפ"י גוטמן

מאמר זה נכתב בעקבות סיור שערכנו במוזיאון נחום גוטמן בנווה צדק.
הקשר הראשוני של גוטמן עם תל אביב החל כשהיה בן 12, בתקופה זו עבר עם משפחתו לאחוזת בית. גוטמן שהתייתם מאימו, התייחס לשכונה כאל משפחתו ונקשר אליה מאוד. תל אביב הייתה סמל לציונות מבחינתו של גוטמן ומבחינתם של רבים אחרים. לפיכך, הפך גוטמן את תל אביב למפעל חיים, גם אם במידה מסוימת, עשה זאת שנים רבות לאחר שהכל קרה.

נחום גוטמן כאחד ממייסדי תל אביב (היא אחוזת בית של אותה תקופה), היה אחראי לעיצוב תדמיתה של תל אביב. הוא נעזר בכישרונו לציור ולכתיבה בכדי לתאר את צעדיה הראשונים החל מדיונות החול, עד לכדי שכונה ממשית.

"כשיש בי הרגשה של שפע, טעם החיים, אז אני כותב או מצייר".

נחום גוטמן תיעד את צעדיה הראשונים של תל אביב המתפתחת מנקודת מבטו שלו, הזווית הייתה סובייקטיבית, היא תמצתה מבט נאיווי כנה ומעריץ המלווה את צעדיה הבראשיתיים של העיר. גוטמן עטף את תל אביב באריזת מתנה רומנטית אל מול תצלומיו של סוסקין המשקפים את המציאות עצמה.

כשאחוזת בית הייתה רק אחוזת בית... גבעות חול
סוסקין הנציח את החולות האין סופיים בתצלומיו , גם גוטמן מתייחס לחולות אלו
ומדגיש את הנצחיות בשתי חיפושיות זיבליות שעל פי המצריים הקדמונים סימלו נצחיות, כאן מתחיל גוטמן להביע דעה על השכונה הזאת שתהפוך לעיר.
בתצלום הבא נרתמים אנשי העיר לפנות את החולות: כל מי שבידו חלקה מחויב לפנות את החול, סוסקין מנציח זאת: את חבורת המריצנים היהודים, באופן של תמונת מחזור, הקפאת מצב, ללא דגש על העבודה.
.

חולות ועוד חולות

<

גוטמן שהתעסק בתדמית של העבודה העברית, אייר את שמואל הגר כמסמל את הפועל העברי: במצב היכון לעבודה, שרירי וחובש כובע מפני השמש הישראלית הקופחת על ראשו.העימוד מדגיש את מהות העבודה ואת הווייתה.

"גימנסיה הרצלייה סימלה את תחיית התרבות והשפע העברי במערכת החינוך והלימוד ובאירועים ובמופעי תרבות שהתקיימו בין כתליה"
(בתיה כרמיאל אוצרת מוזיאון נחום גוטמן).

דוגמאות נוספות לעיצוב התפתחות התרבות בתל אביב:

מבנה הגימנסיה נחנך בקיץ 1910, היה זה המבנה החשוב ביותר שנבנה באחוזת בית והמוסד הציבורי הראשון של ת"א. מיקומו בסוף רחוב הרצל נקבע בכוונה תחילה: הבניין יחלוש על רחוב הרצל, ויתחום אותו מכיוון צפון ויסמל את קצה ה"עיר". מבנה הגימנסיה היה גאוות התושבים, בתכנון הושקעו אנרגיות רבות וייחסו לו משמעות רבה הן בתפקוד העיר המתפתחת והן כסמל לבנייה מתהווה ומתחדשת של תרבות ארץ ישראלית.

בתכנון הגימנסיה ניתן לראות כי המבנה נבנה בסגנון אקלקטי בהשפעה אירופאית עם ניסיון לציטוט מוטיבים משוערים מבית המקדש וכן מתרבויות אשוריות.
כך ראו את המבנה במציאות אך גוטמן מתאר אותו באחד מרישומיו כמקום פעיל ואת הווייתו: לא כבית המקדש ששייך לעבר אלא, תנועה של ילדים, ומשכילים הרוכשים ידע ותרבות. ברבים מרישומיו מציין את המבנה כמבנה ראשי וסמל לתרבות.
תגובתו של גוטמן להרס המבנה בעקבות
הרחבת העיר נאמרה ברישום ביקורתי נאום שלא נאמר בספרו "עיר קטנה ואנשים בה מעט". לעומד מול התמונה במוזיאון נחום גוטמן פתאום מתבררת גודל הטעות במחיקת מבנה היסטורי זה, עצם ההריסה מהווה סמל לשורשים מתחדשים אשר נעקרו ולחוסר תודעה תרבותית-היסטורית.
גוטמן גם הגיב כך לגבי מגדל המים שנהרס בעקבות אותה מטרה אשר בעיניו היווה סמל למוניציפאליות. תוצאת המחאה שלו נמצאת בתמונות מגדל המים לפני ואחרי ההרס.

פנס הלוכס: בתצלום ניתן לראות התקהלות סביב הפנס. הצילום של סוסקין מתמודד עם העיסוק בחידוש הטכנולוגי. התקהלות סביב דבר חדש.
ואילו גוטמן, בא ומדגיש את מתן האור ברישומו, ובכך עוסק במהות הפנס. בזכות האור, הפנס הפך להיות מקום מפגש חברתי חלק מתרבותה של עיר.

הקונצרט הראשון: התצלום מתאר את הקונצרט עצמו ואילו גוטמן ברישומו מדגיש את ההווי התרבותי, חברתי, סביב הקונצרט, שנערך באחד הבתים ואילו התושבים יושבים על הגדרות או עומדים ברחוב ומאזינים לקונצרט ברחוב.

האימג' התל אביבי במרוצת השנים
גוטמן התעסק באובייקטים המסמלים את העיר ותרבותה: מעיצוב תדמיתה של השכונה עד שהגיע למיצוי האימג' וניתנה לו הזכות לעצב את סימלה של עיריית תל אביב- יפו
.

לחץ להגדלה

בציור אחוזת בית (1959) מדגיש גוטמן את המוטיבים אשר בונים את העיר, אלו הם סמלים אשר חוזרים בעבודותיו ובאים להדגיש את תדמיתה של העיר בעיניו כגון ברז נוטף מים - כסמל להפריית החיים, עקבות - כסמל לשבילים ודרכים אשר הוגדרו ע"ג החולות, ובעקבות כך הגדירו את האזורים הציבוריים.
בית ראש הועד ומיגדל המים מול חיים מונציפאלים בתל אביב, ביטוי לעיר מתוכננת ולא ארעית. מגדל מים, דוקטור חיסין (עם המטריה), פסי רכבת, וגדר שתוחמת את הגימנסיה. כל אלו באו להדגיש את החיות בעיר. בהתייחסותו לים בציור, סותר את המציאות הקיימת מבחינה גיאוגראפית (מצייר את הים מצפון לרח' הרצל), גוטמן בציור זה ובציורים נוספים משתמש באחיזת עיניים, על מנת לתת לצופה תמונה רומנטית כראות עיניו, וכך מגדיר את תל אביב על סמליה: עיר נמל, בעלת תעשייה מתפתחת, ממורכזת, ונאיווית.

התל-אביבי

לא לחינם נבחר גוטמן לעצב את סימלה של עיריית תל אביב שכן הפיכת אחוזת בית לתל אביב הייתה אבן דרך בחייו של גוטמן. רוב רישומיו של גוטמן נעשו שנים רבות לאחר שהכל קרה, אך למרות הכל דאג גוטמן ללוות את העיר המתפתחת מצעדיה הראשונים.

מנקודת מבט נוסטלגית זו, נתן להם פן נאיווי והפיח רוח חיים. גוטמן שמר בנאמנות על האימג' שהצטייר בזיכרונותיו, גם אם זה היה כרוך בלהציג דברים פחות מוסריים (שלא התמקדנו בהם במאמר), באופן תמים. גוטמן ניסח ועיצב את הסמלים הקשורים בתל אביב המתפתחת, תוך הגדרת שפה תיאורית, מקורית וייחודית אשר לאורה גדלו הדורות הבאים ובכך , נחשפו לערכים של ציונות, תמימות, חיות, של תל אביב – היא אחוזת בית דאז.

כדאי לבקר באתר מוזיאון נחום גוטמן כדי לחוות רישומים נוספים של גוטמן. הצילומים והרישומים נלקחו מתוך ספר שערוך ע"י מוזיאון נחום גוטמן. רישומים נוספים ניתן לראות בספר: עיר קטנה ואנשים בה מעט.

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת:

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת: