המחלקה לחזות הכפר

רובי גורדון

מסיבה לא ברורה , נדמה שתרבות העיצוב הישאלית נמצאת כמה שנים מאחרי שאר העולם. על הכפר הגלובלי והשיכונים הישראלים

לא מזמן חזרתי מחו"ל. התארחתי בבית של בני משפחה בפרברי לונדון, הסתובבתי ברחובות, ושאלתי את עצמי את אותה שאלה שכנראה שואלים את עצמם כל האנשים שיוצאים מישראל ומשקיעים כמה מבטים נוספים במה שמתרחש סביבם: "למה תמיד הרחובות והבתים בערי חו"ל (בעיקר אירופה וארה"ב) נראים כל-כך טוב, ואצלנו הכל נראה כמו אילתור?

יכול להיות שהתרגלנו כבר שכל מדינה שבונים בארץ הזאת נחרבת אחרי כמה עשרות (מקסימות מאות) שנים, ולכן צריך למצות כל רגע. יכול להיות שאנחנו פשוט מדינה של אלתורים ופתרונות זמניים (ויש לזה צדדים חיוביים, למשל בעסקים או במלחמות). יכולות להיות הרבה סיבות. העובדה היא שכל בית בכל עיר בישראל, אפילו בית חדש, נראה כמו שיכון, ושכל רחוב נראה כמו גיבוב של סגנונות, גבהים, ורוחבים.

האינטרנט הישראלי? גם הוא במצב כללי די דומה. ולא שחסרים פה מוחות יצירתיים ואנשי מקצוע מעולים. להיפך. נראה לפעמים שיש פה הרבה יותר רעיונות ואתרים מקהל שיצרוך אותם. אבל איכשהו האתרים הטובים באמת הם פרטיים ולא למטרות רווח, והשיטוט באינטרנט הישראלי פתאום דומה מאוד לשיטוט ברחובות העיר.

סגרנו מרפסת

פעם היו מרפסות בבתים. עד שאנשים הבינו שאפשר להרוויח מזה עוד חצי חדר או חדר. פעם היו אתרים שאפיין מישהו לפי צורך ובדיקת היתכנות. ואז באו בעלי האתר ואמרו "בואו נשים את הדף הזה והדף הזה בקטגוריה אחרת, עם לינק חדש, ואז המסר שלנו יהיה יותר טוב. אולי גם נגדיל את הלוגו ונוריד את החיפוש לצד שמאל, אולי נציג את הדף החדש שלנו עם טיזר ענק צהוב ומהבהב בדף הראשי, שכולם יראו, ו... עוד ועוד.

בהרבה מקרים, המעצב המקורי שוקל בכל פעם מחדש אם להכליל את האתר הזה בתיק העבודות שלו או לא. אחרי הכל זו כבר לא עבודה לגמרי שלו, וחמור מכך – היא מציגה דברים שהוא לא היה רוצה להתפאר בהם. במקומות שחזות העיר זאת המחלקה שרק מתקינה פחי אשפה מדי פעם, שמישות (Usability) היא רק שיקול שני או שלישי בתחזוקת האתר. מצד שני, אם מישהו כבר חושב על שמישות, אז מתקבל הרושם שהיא מעל הכל ולעזאזל ה Look and feel או החוויה.
הדיאלוג התמידי בין השמישות למראה מתגלה כאתגר גדול מדי בשביל רוב האתרים. העיקר שאנחנו מרגישים שהמסר שלנו עובר.

החלפנו תריס

אתרי אינטרנט צריכים להתעדכן בחידושי הטכנולוגיה, ולרתום "טריקים" חדשים לצרכיהם. הבעיה היא שבהרבה מקרים נדמה שמה שעומד לנגד עיני בעלי האתר (או בוני האתר) זה עצם השימוש בטכנולוגיה החדשה. חלונות-קופצים קופצים יותר מדי, טריקים של DHTML מיושמים כאטרקציה תיירותית ולא ככלי ממשק אמיתיים, מנועי חיפוש פנימיים ודפי התוצאות שלהם לא משתלבים בעיצוב הכללי של האתר, ועוד רעות חולות (למשל אלה שהוזכרו בהקשר של אתרי ההכרויות באחד מדפי "הקולקטיב" האחרונים).

שמנו מזגן חלון

מה עושים כשחם? שוברים חלק מהקיר ומתקינים עוד מזגן בבית. ומה עושים כשהפרסומות כבר לא אפקטיביות? מציפים את האתר בפרסומות יותר אגרסיביות, קולניות לכל חוש (את הרמקולים אפשר להשתיק, אבל מה עם הרעש בעיניים?), ונותנים לאורחים תחושה שהתוכן פה הוא רק ניצב, לא השחקן הראשי. אבל כבר לא חם לנו, יש לנו עוד כמה לירות בכיס, ואפשר לנשום.

פרסומות הן תמיד בעיה לאתרים מסחריים. אי אפשר לאלץ את הפרסומות להיות בצבעים ובסגנון של האתר. מצד שני, תפתחו איזה מגזין אירופאי (מודפס, לא באינטרנט). הפרסומות שם הן בהחלט משהו ששווה להתעכב עליו. כנראה שפרסומאים צריכים להבין שהפרסומת הכי מושכת היא זאת שמתאימה למקום שבו היא יושבת. בינתיים ברחובות שלנו בתים הופכים לשלטי פרסומת ענקיים, ובאינטרנט שלנו הפרסומות הופכות בהדרגה למעוררי אנטגוניזם. אנטגוניזם, אתם יודעים, זה ממש ההיפך ממה שפרסומת רוצה לעורר. לפעמים יש לי הרגשה שחלק מהפרסומות הקופצות הללו היו לוחצות על כפתור ה-X של עצמן, אילו היו להן רגשות.

חומה ומגדל

מי שחושב שימי חומה ומגדל עברו, שיסתכל שוב על מרכז עזריאלי, תחנת הרכבת הצמודה לו, ועל עוד כמה "גורדי שחקים" בערי הארץ. החומה והמגדל עדיין כאן. הבטון והפלדה החליפו את העץ (בינינו – עץ הרבה יותר יפה), אבל לעזאזל האסתטיקה וההשתלבות בנוף. העיקר שאנחנו כאן, ובגדול.

וכך קורה שגם אתרים מאוד פופולריים, כמו דבקה או רוטר, נראים עדיין כמו אתרים שמישהו בנה לפני חמש שנים, בחמש דקות. הכל גדול מדי, חסר פרופורציות פנימיות, וצבוע בצבעים בוהקים ולא מתאימים. למרות מה שחלקנו חושבים על עצמנו, המדינה הזאת ברובה היא צעקנית ומאוד לא אמנותית. ומי שחושב שאי אפשר לשלב אסתטיקה ופונקציונליות מוזמן לחזור ולעיין בעידן הבאוהאוס של האדריכלות.

קנינו ספת טלויזיה משהו משהו

בבתים באנגליה הכל מוקפד. נראה לי שעוד כשבנו את הבית שהייתי בו, לפני קרוב למאה שנה חשבו עם כל מה שאולי יהיה בו אי פעם. אבל האמת היא כמובן הפוכה. האנשים שגרים בבית קונים רהיטים ומעצבים את הבית באופן קונסיסטנטי ושומרים על רוח כללית אחידה. אפילו אם כורסת הטלויזיה היא בחצי מחיר ויודעת לעשות מסג' וקפה, אם היא לא תתאים לשידה היא לא באה בחשבון.

באתרים ישראלים יש הרגשה שאלמנטים ממשקיים או גרפיים שולבו במחיר מבצע. כמו העיצוב הפנימי של הבתים, כך גם באתרים לא חושבים קדימה. עיצוב ראשונה של אתר צריך להיות לא רק יפה, אלא כזה שלוקח בחשבון מה אולי יהיה בעתיד ואיך משנים מבנה ומוסיפים אגפים בלי להרוס את מה שיש. מעטים האתרים שהשקיעו מחשבה כזאת, ומעטים האתרים שמתעדכנים באופן שמוכיח מחשבה כזאת. בחינת סקיצה או גירסת בטא של אתר חייבת להיות עם מחשבה עתידית. אם זה אתר של חברה מסחרית צריך לחשוב על קו מוצרים עתידי ופעילויות אינטראקטיביות שלא מיושמות בגירסה הנוכחית. אם זה אתר של שירות או פורטל, יש לחשוב על שירותים עתידיים ואיך הם משתלבים בקטגוריות ובאזורים השונים של הדפים. טבעו של ההווה לחלוף ולהפוך לעבר, ואם האתר מתאים רק לכאן ועכשיו, אז הוא בהחלט בבעיה.

מה עושים?

בכל זאת, אני אופטימי. האינטרנט עדיין גמיש ומתהווה כמדיום, ותהליכים כאלה שמתחילים באתרים אישיים או אתרי עיצוב, סופם שימצאו את דרכם למיינסטרים. יש פה מוחות טובים וכשרון רב, וכמו שהטלויזיה והקולנוע בארץ משתפרים פלאים משנה לשנה, גם אתרי האינטרנט משתפרים והמודעות לטוב טעם ושמישות גוברת. אמנם זה לא קל, ואפשר להתרשם מהאתגרים של המעצבים מול הלקוחות במאמרים בחלקים אחרים של אתר זה, אבל זה אפשרי. הקימו אתרים, זה מה שאני מציע. אפילו אם אין לכם מטרת רווח או תוכנית עסקית ברורה, קחו רעיון ויישמו אותו היטב. זה גם ישפר את היכולת שלכם, וגם ישפר את האינטרנט הישראלי בכללותו.
אגב, אם זה מעודד מישהו, הבתים ברחובות שלנו במצב הרבה יותר גרוע.

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת:

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת: