על מה שהיה ועל מה שיהיה

משה קן

פרק ראשון בסדרת מאמרים על הצלום הדיגיטלי.

פעמים רבות שואלים אותי מכרים, חברים, תלמידים ובני משפחה אותה השאלה: האם כדאי היום לקנות מצלמה רגילה או "לקפוץ למים" ולרכוש מצלמה דיגיטלית?
עד לפני שנה או שנתיים הייתה תשובתי מסויגת. העלות הגבוהה של המצלמות הדיגיטליות, האיכות הבינונית והקושי היחסי במימוש התמונות המצולמות, הפכו בעבר את השימוש במוצר מהפכני זה להרפתקה. אולי הרפתקה כדאית, אך לא פשוטה כלל. אכן, רק לחובב המתקדם, למשוגע המחשבים או לצלם המקצועי (בתחומים מסוימים) מומלץ היה להיכנס לעולם התמונות הווירטואליות.
אולם היום, תשובתי כבר אינה מסויגת כל-כך. אמנם עדיין עלויות המצלמות הדיגיטליות גבוהות מאלו של מצלמה רגילה, אמנם איכות התמונה עדיין רחוקה מלהיות מושלמת ועדיין תהליך ההפקה של התמונה הסופית אינו פשוט לחלוטין, אולם, מגבלות אלו הן כאין וכאפס מול היתרונות וההנאה שניתן להפיק מן המצלמה הדיגיטלית, ולו הפשוטה ביותר, וכן מתהליך העיבוד של התמונה הדיגיטלית במחשב הביתי ובמדפסת הזרקת דיו סבירה.
במאמר זה ובבאים אחריו אנסה לעמוד על תהליך המהפכה הדיגיטלית בצילום. לשרטט את שורשיה, לנפץ חלק מן המיתוסים הקשורים בה, ולהעז בהצצה לתוך כדור הבדולח... הדיגיטלי.

מהפכת הצילום הדיגיטלי השוטפת אותנו כיום היא חלק אינטגרלי ממהפכת המִחשוּב הכללית המשנה לבלי הכר את אורך חיינו, דרכי התנהגותנו, ציפיותינו ואת צורות התקשורת המקובלות בתוך החברה המודרנית. הצילום הדיגיטלי קשור קשר ישיר לעולם האינטרנט, לתקשורת טלפונית, לתעשיות הדפוס, הרפואה, הצבא, הבידור והפנאי. אין כמעט תחום בחיינו בו לא מתפקד הצילום הדיגיטלי ברמה זו או אחרת. למרבה הפלא, אחד התחומים בחיינו אליו הוא מגיע באיחור יחסי הוא דווקא תחום הצילום החובבני, הביתי. לכך מספר סיבות.

ראשית, כמעט ואין משפחה בחברה המודרנית שאין ברשותה מצלמה. תשתית הצילום הקונבנציונלי גדולה ורחבה כל-כך, שלא קל לבצע את השינוי המסיבי בדעת הקהל בכדי לעבור לטכנולוגיה החדשה.
שנית, תעשיית הצילום מגלגלת מיליארדי דולרים בשנה בצילום מסורתי. השקעת חברות הענק כמו קודאק, אגפה, פוג'י וכו' בצילום רגיל הוא כתקציב מדינה קטנה. לא קל לחברות אלו ולמאות אלפי התעשיות, החברות וחנויות הצילום הניזונות מהן לזרוק הכול ולהתחיל מהתחלה.
שלישית, הקסם שבצילום החובבני ובצילומים המשפחתיים טמון, בין היתר, בקופסת התמונות הישנה שבעליית הגג ובאלבומי התמונות המצהיבים והדוהים שבארון הבגדים. קשה לזהות את טכנולוגיית ההיי-טק והצילום הדיגיטלי, את התמונה האלקטרונית על מסך הטלוויזיה או הדי-וי-די עם אותו קסם נושן. לכן, תהליך המעבר מצילום מסורתי לדיגיטלי איננו רק עניין של טכנולוגיה. הוא כולל גם שיקולים כלכליים חובקי עולם, וכן לא מעט פסיכולוגיה.

במסגרת התמודדות חברות הענק עם המעבר מצילום מסורתי לדיגיטלי מעניין לראות את היערכותה של חברת קודאק, שכבר באמצע שנות השמונים זיהתה את פוטנציאל השוק של הצילום הדיגיטלי והחלה להיערך לכך. מזה חמש עשרה שנה ויותר משקיעה קודאק (כמו החברות האחרות) סכומי עתק במחקר ובפיתוח של הצילום הדיגיטלי. היום, סכומים אלו גדולים בהרבה מההשקעה בטכנולוגיה המסורתית, והם מושקעים, בין היתר, בניתוחי שוק ובמחקרי דעת קהל שמטרתם לקרוא את מפת השוק לשנים הבאות. ואף-על-פי-כן, גם חברות ענק אלו עם תקציבי הפיתוח והמחקרים המדוקדקים אינם חסינים מפני טעויות ומפולות.
דוגמה קלאסית לכך היא טכנולוגיית ה- Photo CD אשר פותחה בקודאק בסוף שנות השמונים. מחקר השוק שלהם קבע שבמקביל להתחזקות טכנולוגיית ההדמיה הדיגיטלית, עדיין משקיעות עשרות מיליוני משפחות במצלמות רגילות ובסרטי צילום שאין בכוונתם לזרוק. לכן, חשבו בקודאק, מה שנדרש הוא מנגנון שיאפשר לקהל הרחב להמיר את הסרטים המצולמים לתמונות דיגיטליות על תקליטור, ובמקביל, מכשיר שיאפשר הקרנת תמונות אלו על מסך הטלוויזיה הביתית. טכנולוגיית ה-Photo CD באה לתת את התשובה. ואכן, האיכות הייתה נפלאה. התהליך פשוט. המחיר שווה לכל נפש. המכשיר הביתי מעוצב ופשוט להפעלה. והתוצאה: כישלון טוטלי! הציבור הרחב לא התעניין ולא קנה. מחקרי השוק טעו ובגדול. הציבור עדיין לא היה מוכן. הטכנולוגיה הקדימה את זמנה.

במקביל לכישלון זה חלה תופעה מקבילה ומפתיעה לא פחות. הטכנולוגיה של ה-Photo CD אומצה על-ידי קהל הצילום המקצועי בארצות-הברית ובאירופה. קהל, אליו כלל לא הופנתה בתחילה הטכנולוגיה. דווקא הצלמים המקצועיים שהיו מושקעים עד צוואר בציוד מסורתי, חיפשו איכות ורצו לנצל את פוטנציאל ההדמיה הדיגיטלית, ולכן דווקא הם מצאו בטכנולוגיה החדשה בדיוק את התשובה לצרכיהם.
דוגמאות נוספות ודומות לנפילתו ותקומתו של ה-Photo CD קיימות אצל שאר החברות.

מכאן, שהמפתח להצלחתה של טכנולוגיה חדשה, אימוצה ויישומה בקרב כלל האוכלוסייה הוא מורכב ומסוכן.
ובכל זאת, מחקריהם של חברות הצילום מעידים על עלייה הדרגתית וגדלה בטכנולוגיות הצילום הדיגיטליות. אחוז המכירות של מצלמות דיגיטליות, שעד לשנתיים האחרונות היווה רק אחוז קטן מן המכירות הכלליות, עומד כיום על כשליש המכירות באירופה ובארצות-הברית. ביפן מצפים שהשנה תהיה כמות המכירות של המצלמות הדיגיטליות גדולה מכמות המכירות של מצלמות רגילות. מגמה זו קרוב לודאי תתממש בשאר העולם תוך זמן קצר.

בפרק הבא נסתכל מקרוב על הטכנולוגיה עצמה. על מבנה המצלמה הדיגיטלית, על המדדים לאיכות ועל התהליך הדיגיטלי מן המצלמה ועד לנייר.


 
    

שם:

    

דואר:

    

אתר:

    

כותרת:


גילי    בתאריך 4/18/2003 6:09:14 PM

נכון, אבל...

כל האמור נכון, אבל אין זה הכל... ההסטוריה של הצילום הדיגיטליאולי לא ארוכה יותר, אך מקיפה יותר ומעמיקה יותר... הקדמה זו קצת דלה :-(


 

אוקיינוס המידע, מדריך צלילה למתקדמים
על סוסים ואנשים
המטופלים מנהלים את גהה
עשרת הדברים המעצבנים ביותר בתפעול ממשקי DVD
דילמת השמישות-החברתית

*RedBull*
מעט טיפשי
חשוב לזכור שלא מדובר בשום מסע נקמה. אני מאוד לא מעריך את האנשים שמצפים לקבל אינטרנט כחינם. כמובן מאל...

דילמת השמישות-החברתית
הדילמה החברתית מצוטטת רבות בהקשר של טכנולוגיות חברתיות כאשר מתארים כיצד התנהגות של היחיד כמו פליימינג או ספאם יכולה להביא לקריסה והרס של מקור ציבורי ממנו נהנה הכלל.