אג'נדה סט דיגיטלית

דודו בן שטרית

על שיטות חליפיות לאינטראקציה עם קוראים.

בשנת 1996 כתב פרופ' שמואל ליימן-וילציג מהמכללה האקדמית בנתניה, מאמר העונה לשם: "לקראת העיתון הקונספטואלי". מאמרו התייחס לרעיון העיתונות המקוונת, ובסוף דבר הוא אף ניסה לנחש, ניחוש אקדמי, את עתיד עולם העיתונות בעידן הדיגיטלי. ההנחה שלו הייתה שבגלל יתרון המיידיות של הרשת על איטיות הדיווח של העיתונים היומיים (על אחת כמה וכמה של המגזינים החודשיים), יהפכו העיתונים המקוונים לספקי הידיעות המהירות, ואילו עיתוני הנייר ה"ישנים" יהפכו ל"עיתונים קונספטואליים", כפי שהוא קורא להם, ותפקידם העיקרי יהיה לספק הסברים, פרשנויות וסינתזה.

ב-96 בקושי הייתה עיתונות מקוונת, וכנראה שדבריו של פרופ' ליימן-וילציג נבעו מתוך פניקה מסוימת שהייתה קיימת בזמנו, בקרב אנשי האקדמיה ואנשי התקשורת, לגבי עתיד העיתונות המודפסת, לאור עלייתה המוזרה של העיתונות הדיגיטלית. נכון להיום, אנחנו עדים למצב אחר לגמרי. לא רק שהעיתונים המודפסים לא ויתרו על הקוראים במלחמתם נגד הדיגיטליים, אלא אפילו הצטרפו אליהם. מלבד ynet שמקיימת מערכת נפרדת מזו של "ידיעות אחרונות", כמעט כל עיתוני הרשת הם למעשה האחים המקוונים של העיתונים המודפסים. המעניין הוא, שבניגוד מוחלט לתחזיתו של ליימן-וילציג, היו אלה דווקא העיתונים המקוונים שפנו לכיוון ה"קונספטואלי", והם עשו זאת בדרכים שלא יכלו להתקיים בפורמט המודפס.

אחד היתרונות הבולטים של המדיום הזה בכללו, בהשוואה למדיומים אחרים (לאו דווקא העיתונים המודפסים), הוא יתרון האינטראקטיביות. העיתונים המקוונים למדו לרתום לעצמם את היתרון הזה לטובתם וכך אפשרו שיח בין הגולשים לעיתון. הפורמט המוכר לנו כבר שנים הוא פורמט ה"טוק-באק", שדובר רבות על יתרונותיו וגם על חסרונותיו. בטוק-באק טמון פוטנציאל להפוך כל ידיעה בעיתון המקוון לדיון שפתוח להסברים, פרשנויות וסינתזה. אך זהו פוטנציאל לכאורה, מפני שהמבנה של מערכת הטוק-באק לא מאפשר דיון רציני שכזה.

היום, כשברורה לנו (פחות או יותר) עמדתנו לגבי הטוק-באק, אנחנו יכולים לראות ביתר דיוק מה המשמעות של החוויה הזאת, כחלק מחוויית התקשורת הכוללת שלנו. הטוק-באק אמור היה לאפשר לנו לראשונה לדבר אל העיתון המקוון, מה שיכול היה לעזור לעיתונאים לבחון, האם לנושאים עליהם דנים בעיתון יש השפעה כלשהי על סדר היום הציבורי (אג'נדה סט). אבל המבנה הבסיסי של מערכת הטוק-באקים יוצר מועקה שאינה כשורה, בהכרח, לחוסר הדיוק שבה (מכיוון שאין היא מהווה מדגם מייצג של דעות הציבור, אלא רק של דעותיהם של גולשי האתר). המבנה המסורבל של הטוק-באק, הבנוי כבמה עליה כל אחד יכול להגיד את שלו ולברוח, לא מאפשר לקוראים ולאנשי המערכת לגבש דעות, לדון בהסברים, לנתח פרשנויות וליצור סינתזה בעלת ערך חדשותי. הסיבה לכך היא שאין שום דרך לשלוט על הדיון, ובנוסף לכך נדמה, שעורכי העיתונים המקוונים מעדיפים להשתמש בטוק-באקים כמקום טוב בו הקוראים יכולים "להוציא קיטור", ולא ממש מעוניינים ליצור דיון בעל ערך כלשהו. התוצאה היא, שלמרות האינטראקטיביות, אין לטוק-באק יכולת להוציא מתוכו סינתזות ראויות.

לעומת זאת, המערכת השנייה שמאפשרת סוג כזה של אינטראקטיביות היא מערכת הפורומים. בפורומים הקשורים לאקטואליה אפשר לערוך דיונים רציניים ולגבש דעות. בעיקר בגלל שיש משהו הרבה יותר מסודר בפורומים שהופך אותם נוחים יותר לדיון. ובפורומים מסודרים במיוחד, עם קוראים פעילים, אפשר אפילו לייצר פרשנויות וסינתזות ראויות ובעלות ערך רב מבחינה חדשותית. אז איך זה שעד עכשיו לא קם אף עיתון מקוון אחד וחשב ליצור פורום שמיועד לתגובות ישירות על כתבות המתפרסמות בעיתון? למה לא ליצור קישור בסופה של כתבה המביא את הקורא לדיון מסודר בנושא, דיון שיהווה במה מסודרת, לא רק לקוראים עצמם, אלא גם לעיתונאים ולשאר אנשי המערכת?

באתר של המגזין PCPLUS החליטו לפתוח מחדש את הסקשן של הפורומים. אחרי זמן רב שלא היו בו חיי קהילה פעילים, הוחלט לפתוח מחדש את האזור הזה, לא רק כדי לאפשר לקוראי המגזין (המקוון והמודפס) לדון בנושאים המעניינים אותם (כמו גרפיקה ממוחשבת, משחקים, תכנות ועוד), אלא גם כדי לדבר באופן ישיר ופתוח על ידיעות שמפורסמות הן באתר והן במגזין המודפס, בפורום המיועד לכך שהוא "פורום התגובות". לא מדובר ממש במהפכה, במיוחד לא מהפכה טכנית. הפורומים היו קיימים כקבוצות דיון הרבה לפני המצאת ה-www, ואין זה דבר חדש למצוא גם בעיתונים מקוונים מערכת קהילות שמתעסקת באופן ספציפי בנושאים אקטואליים. האבולוציה הקטנה שהתרחשה כאן יכולה להוביל למהפכה דווקא בצד העיתונאי, כל עוד התהליך יוכיח את עצמו כמובן. לראשונה עיתון מקוון לא פותח פורומים שאמורים לעניין רק את קהילת הקוראים, אלא למעשה מבקש מהם להיות פעילים מבחינה אינטלקטואלית בתכני העיתון. הצעד הזה עדיין בגדר ניסוי בלבד, שכן קהילה פעילה עדיין לא התפתחה בפורומים של PCPLUS, אך סביר להניח שברגע שיוסיפו בסופה של כל ידיעה המתפרסמת באתר, או בסופן של כתבות מודפסות, את הקישור המוביל ל"פורום התגובות" שלהם, יתחילו אנשים לזרום לתוך הפורומים ואז יתפתחו גם הדיונים הרציניים.

לא רק הקוראים מרוויחים מהפריבילגיה, אלא גם העיתונאים. עיתונאים שידרשו מעצמם להיות פעילים בפורום התגובות, יוכלו לראות בבירור את ההשפעה הישירה שיש לכתבה עיתונאית כלשהי על סדר היום הציבורי. אילו נושאים נוגעים יותר לקהל היעד שלו ואילו לא. אילו דיונים חשובים יותר, ואילו חשובים פחות. כל כתב יוכל לדעת היכן נקודות הרגישות והיכן נקודות היציבות, ובאילו אמצעים עליו להשתמש כדי להשפיע על הקוראים בכתבות אחרות שיכתוב. עורך עיתון שיהיה פעיל בפורום התגובות יוכל להבחין, כיצד הקוראים יכולים להשפיע באופן ישיר על סדר היום הציבורי, ולהיות חלק פעיל מיצירת הסינתזה.

כל זה כמובן תלוי בדבר נוסף חשוב לא פחות. הטוק-באקים, על אף היותם חסרי גיבוש כבסיס לדיון, חשופים לכל, ומהווים מעיין פרשנויות קטנות לכתבות. הדיון בפורום התגובות, על אף היותו מגובש, יכול לפספס את כל יעודו במידה וישאר במסגרת הפורום. דיון שמיועד מלכתחילה להתפרסם בראש חוצות, הופך בין רגע ליוצר אג'נדה שמובילה לעוד ועוד דיונים ולעוד פרשנויות, מהם יכולים עוד גורמים להרוויח, כמו אתרי חדשות אחרים.

האתר של PCPLUS מיועד מראש לרעיון העיתון הקונספטואלי, מכיוון שהוא מורכב ברובו ממאמרים הנוטים להציג פרשנויות. הפורומים של PCPLUS על אף היותם בתחילת דרכם, יכולים לא רק להעשיר את האופי הקונספטואלי של המגזין ושל האתר, אלא גם למשוך לשם יותר קוראים, ולהגביר את המעורבות של המגזין בתהליך יצירת סדר היום הציבורי, דבר שכל עיתון שואף לעשות.
מי שיכולים להרוויח מכך במיוחד הם דווקא העיתונים המקוונים העצמאיים, אלו שאין להם תאומים מודפסים, מפני שכך ישיגו את היתרון האבסולוטי שלהם על יריביהם המודפסים, יכניסו יותר גולשים לאתריהם, ירוויחו יותר קוראים, ויגדילו את הכנסותיהם ממשקיעים.

הכותב הוא כתב PCPLUS אך המאמר מייצג את דעותיו האישיות בלבד.

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת:

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת: