תמצאי לי עובדים בינוניים ומטה

הדס המרוב

גורל חרוץ
עוד לפני שכתבתי מילה כבר חרצתי את גורלו של המסמך הזה. עכשיו כבר לא משנה כמה חרוץ אהיה וכמה טוב אצליח לכתוב אותו, מיליוני אנשים ויותר לא יקראו אותו ואפילו לא יעיפו בו מבט. ויתרתי עליהם.

ההחלטות הסמויות מהעין
מה שמעניין אינו נעוץ בעובדה שוויתרתי עליהם, שהרי החלטה כזו אנחנו עשויים לעשות יום יום. מה שמעניין הוא שדווקא את ההחלטה הקריטית הזו לקחתי בלי בכלל לשים לב.
זה קרה בזמן שהייתי עסוק בחשיבה מה נכון לכתוב ומה הדרך. בדיוק כשהשקעתי מאמצים באיך להשיג את העיניים שלך. ומה שיותר מעניין הוא שבדיוק אותו הדבר קורה בגיוס עובדים לחברה.
על מי וויתרתי ומתי? יש ניחוש?

סטארט-אפ – הכישלון כבר בפנים
גיוס עובדים מעולים הוא תנאי הכרחי להצלחת החברה, לכן לא יעלה על הדעת שמישהו ייתן הנחיה לסנן מיד החוצה את המבריקים. נכון?
לא נכון!

כל מנהל כוח אדם יספר לכם אמנם שהוא מחפש את האנשים הטובים ביותר שאפשר להשיג לחברה. שגם לו וגם למנכ"ל ברור שאנשי שיווק מעולים הם המפתח להצלחה של החברה או במצבן של רוב החברות הצעירות היום, גלגל ההצלה היחיד, אבל מה באמת קורה?

סתווית – תמצאי לי אנשי שיווק בינוניים ומטה
סתווית (קיצור של סתם תווית) היא אשת כוח אדם בחברת היי טק. היא עובדת מסורה וממש מנסה למצוא את העובדים הנכונים לחברה. בשיחה אישית ביני לבינה, שלא התקיימה מעולם, היא גילתה לי שהיא לא כל כך מצליחה, מה שמסכן את היכולת שלה להמשיך ולהחזיק בתפקיד. לכן כל כך חשוב לה לבחור נכון בין אריק לבין שרון, שני המועמדים לתפקיד 'דירקטור מנהלי המוצר במחלקת השיווק'.

אם יש בעיה בחברה, הסביר לה המנכ"ל, היא בשיווק. אנחנו לא מצליחים למכור ונראה לנו שזה לא בגלל מחלקת המכירות אלא דווקא בגלל אנשי השיווק. סמנכ"ל השיווק הסכים איתו ומאז היא בטרוף של קריאת קורות חיים וסינון האנשים שנראים על פניו לא מתאימים.

מה לי ולה אתם שואלים, בינתיים שום דבר, אבל איך שהיא מסיימת את השיחה איתי, היא רצה אל מכשיר הפקס, אוספת את קורות החיים ומתיישבת מולם.

אריק, היה איש תמיכה בחברת תוכנה וותיקה. הוא בכלל מהנדס אזרחית עם תואר שני במנהל עסקים. אחרי שנתיים וחצי בתמיכה קיבל, תפקיד של מהנדס שיווק, תפקיד שלסתווית לא ברור בכלל מה הוא אומר. יותר מאוחר הפך למנהל מוצר זוטר. אחרי חצי שנה עבר לחברה אחרת צעירה יותר. סטארט אפ מתחום התקשורת הסלולארית. גם שם היה מנהל מוצר זוטר במשך חצי שנה. אז התקדם והפך למנהל מוצר ושנה אחר כך פוטר או התפטר. מאז הוא בבית.

האמת סתווית לא מתפלאת. מה יש למהנדס אזרחי לעשות במחלקת שיווק של חברת תקשורת? מה הוא מבין בתקשורת? לא פלא שהם נסגרו.

שרון לעומתו, מביא איתו הרבה יותר שנות ניסיון. הוא גם מהנדס חשמל. לפני עשר שנים התחיל בתור מנהל פרויקטים בחברת מחשבים גדולה. הוא שימש בתפקיד לא פחות מארבע שנים. אחר כך הפך להיות דירקטור מוצרים והיה אחראי על מנהלי מוצר. שרון שימש בתפקיד שנתיים ואז עבר לחברת תקשורת שם שימש באותו תפקיד. בטח למד נושאים חדשים. אחרי שנתיים נוספות בחברה הזו עבר לחברת סטארט-אפ והיה סמנכ"ל השיווק. לרוע מזלו, החברה לא שרדה את המיתון הקשה ושרון מצא את עצמו כמו בכירים אחרים מחוץ למעגל.

הוא בטח הבין שהמצב בשוק קשה ולכן היה מוכן לרדת בתפקיד ולהתמודד על תפקיד שהוא פחות מסמנכ"ל, מסבירה לי סתווית. זו אחלה הזדמנות לחטוף מישהו, שלולא המצב, בחיים לא הינו משיגים מישהו ברמתו.

אותי היא די שכנעה. לא אמרתי כלום כשראיתי אותה זורקת את קורות החיים של אריק לפח ומבקשת מהמזכירה לקבוע לה ראיון עם שרון. ירדתי לשתות קפה, קראתי עיתונים ונסעתי לים לפני שתעלם לי השמש.

סתווית המסכנה – מכתב הפיטורין בדרך
חודשים אחר כך מצבה של החברה של סתווית לא רק שלא השתפר אלא שהורע מאוד. לא היה נראה שיהיה צורך בגיוסים נוספים אלא להיפך. כשהרימה לי טלפון ואמרה לי שיש לה משהו לספר לי, מיד שאלתי אותה אם היא מצטרפת אלי לים.

השמש שוקעת
שכבנו לנו על החול והתבוננו בשמש השוקעת כסתווית שאלה אותי בקול נכאים איפה טעתה. זו לא את זה הם, הסברתי לה וחייכתי. כן תמיד אומרים את זה אבל הפעם זה נכון.
אני חייבת להבין, התרוממה סתווית ואני התבוננתי במשקל שמתחבא מתחת לחזייה שלה וחשבתי, כן שיווק, לא שיווק, זה תמיד מוכר.
"תגידי סתווית, איך את סיננת את אלו שלא מתאימים? אלו שאפילו לא זימנת לראיון?"
"קורות חיים."
"ומה חיפשת?"
"ניסיון, לימודים. היכרות עם הטכנולוגיה."
"וכך העפת החוצה מיד את המבריקים. נתת לשמש לשקוע עליהם בדיוק כמו שקורה עכשיו בחוף וכל היתר רשום כבר בספרי ההיסט(ו)ריה."
"אני לא מבינה, אתה אומר שבעצם זימנתי את הבינוניים והחלשים?"
"ומתוכם התאמצת לבחור את הטובים ביותר."
"אני לא מבינה."

ההנחות הסמויות מהעין
לא ממש רציתי להיכנס לשיחה הזו והאמת גם לא כל כך האמנתי שסתווית תבין, אבל מה לעשות, זו הייתה הדרך היחידה שלי להמשיך ולהסתכל עליה בתנוחה הזו לפני שהשמש שוקעת לגמרי. "איזו הנחה מתחבאת בתוך המסננת הזו שנקראת 'קורות חיים'?"
"לא יודעת."
"מה את מחפשת?"
"שנות ניסיון?"
"למה?"
"כי ככה אני יכולה לדעת כמה למדו?"
"כלומר מה את מניחה?"
"שכולם צוברים ניסיון באותו קצב."
"ולמה זה מוביל?"
"שאני מפלה לרעה את המבריקים? סתם מדביקה להם תווית וזורקת אותם לפח."
"בגלל זה קראתי לך סתווית," אני מחייך ואז היא מפתיעה אותי.
"וואו, בדרך כלל מה שקורה הוא הפוך. אני לא מאמינה."
"כלומר"
"כלומר, למי יש בדרך כלל חמש שנים נסיון בתפקידים שאני מחפשת?" היא שואלת ומיד עונה, "לבינוניים ומטה, אלו שעד שהבינו מה התפקיד עברה שנה ועד שהתחילו לעשות משהו עברה עוד שנה ועד שבחברה הבינו שהם עושים את זה בינוני ומטה עברה עוד שנה וכך הלאה."
"לא תמיד." אני מנסה לרכך אותה
"ולעומת זאת המבריקים תופסים את העסק תוך כמה חודשים, מתחילים למלא תפקידים נוספים בחברה מבלי שיקבלו טייטל (title) צוברים נסיון שהוא פי אני לא יודעת כמה וממשיכים הלאה."
"גם אם זה לא תמיד התמונה הרי שדבר אחד בטוח," אני עוזר לה "קורות החיים שאנחנו נעזרים בהם כל כך אומרים לנו בערך..."
"כלום."
ניצלתי את רגעי התובנה שלה והמשכתי להסביר לה שבנוסף היא מקבלת באופן טבעי את המבוגרים יותר שעלולים להיות עייפים יותר ועם פחות יכולת להתאים את עצמם או ללמוד חומר חדש. אבל אז הבנתי שזה היה טוב מדי בכדי שימשך. סתווית מהר מאד שכחה הכל ונאחזה שוב בקורות החיים.

לא מאמינה
אחרי כמה זמן סתווית כמובן שוב לא האמינה לי. לפחות הסכימה להצעתי להתקשר ולברר יותר על אריק. אותו אריק שאת קורות החיים שלו זרקה לפח. היא התקשרה למנהלת שלו בחברה הראשונה בה עבד ושמעה שלמרות שהגדרת התפקיד הייתה תמיכה, בפועל המחלקה נשאה על גבה מטלות נוספות רבות. זו הסיבה שאריק נשאר בתפקיד כל כך הרבה זמן. היה לו מעניין הוא למד המון, סיפרה לה.

כמעט כועסת, התקשרה סתווית לסטארט-אפ שאריק עבד בו, רק בשביל לגלות שגם הם עשו את הטעות של גיוס האנשים הלא נכונים לתפקידים הבכירים. באופן לא לגמרי ברור, אולי בשל המחסור הנורא בעובדים בתקופת הגאות, הסכמו להעסיק את אריק אבל רק בתפקיד זוטר. מה שבפועל קרה היה שאריק מהר מאוד למד את הטכנולוגיה ונטל עוד ועוד מטלות. בזמן שמנהלי המוצר בחברה, הלא כל כך מבריקים, ניהלו ישיבות סוערות על מצבה ההולך ומידרדר של החברה, ואולי גם על מעמדו של אריק ההולך ומאיים עליהם, צבר אריק ניסיון של שנים רבות והיה מוכן לקראת התפקיד שמעולם לא קיבל אצל סתווית.

הייתי מוכן להתערב איתה ששרון לעומתו בטח ניתקע בתפקידים משום שלא יכול היה להתקדם קודם. הוא בטח לא טרם רבות והניסיון שלו על אף השנים הרבות מסתכם במעט מאד עבודה. אלא שעל מה שאני רציתי להתערב ולהרוויח, סתווית לא הייתה מוכנה להפסיד והיא נסעה נרגשת הביתה.

אז למה משתמשים בשיטה?
"אז למה משתמשים בקורות חיים?" התנפלה עלי סתווית בטלפון.
"כמו כל הדברים בעולם הזה, כולל נוכחותנו שלנו, מסיבות היסטוריות. מגבלות טכנולוגיות וצרכים פשוטים יותר בעבר. במילים אחרות זה פשוט היה אז הכי טוב שאפשר, ומאז מעטים שמו דעתם לכך שהכלי פשוט מגביל וגורם נזק."
"אתה יודע?" שמעתי את קולה מעבר לקו, זו ממש קריאת תיגר.
"את יודעת מה," כיביתי את הטלוויזיה, "ולהעביר דפי נייר דרך מכשיר סלולרי, זו לא קריאת תיגר?"

אז מה כן אפשר לעשות?
"מה לא נכון לעשות אני כבר יודעת, הגיעה אלי סתווית כמעט בוכה, אבל מה כן הייתי צריכה לעשות? את זה לא אמרת לי."
"יש לנו את כל הלילה." חייכתי בממזרות. "ממילא לא את ולא אני צריכים לקום מוקדם ומי יודע אולי זה שווה עוד מאמר."
"אצלי או אצלך?" קרצה סתווית
"אולי חוף הים?"
"אבל אין לי בגד..." התחילה והפסיקה.
אולי היא לא סתם תווית ולא סתם המצאתי אותה חשבתי בליבי.

הערה: מיליוני האנשים שלא יקראו את המאמר הם כמובן כל אלו שאינם קוראים עברית. גם אם ירצו לא יוכלו לקרוא. ואת ההחלטה לכתוב בעברית לקחתי לכאורה ללא תשומת לב. מה שמותיר אותי עם התקווה שבתמורה למאמץ שלי לכתוב עבורכם את המאמר אתם תתאמצו ותשלחו לינק שלו לשלושה חברים לפחות. לא מאמץ גדול נכון?

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת:

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת: