רפובליקת הבננות לאן

אמיר דותן

תמונת מבט מפוקחת על מצבם של אתרים בישראל

תוכן אנשים, תוכן

אחד האתרים שזכה לחשיפה ותשומת לב בחודשים האחרונים הוא "בננות"-"האתר לבנות המקוונות שמרשות לעצמן", ונכון להיום הוא ניצב בפני פרשת דרכים קיומית.

בהמשך אתאר את הקו המערכתי הבעייתי שעומד מאחורי האתר. לפני זה, כמו שהמורה הייתה אומרת בשיעור היסטוריה, קצת רקע וגורמים "סוציו-אינטרנטיים" שהביאו לעלייתו של הרייך התרבותי הזה.

עד בננות, אתרי התוכן הישראלים נראו כמו חמשת משפחות המאפיה בשיקאגו של שנות השלושים. מיני תאגידים עם תכנים רדודים לרוב שהכותבים בהם אנונימיים ושקטים. החברה' המופנמים שהיו מוציאים 100 בבגרות בהבעה וכותבים במשך שנים סיפורים קצרים שמפטמים מגירה מסכנה.

מאז שאהוד ברק צרב בתודעה הקולקטיבית שלנו את המושג "של כו-לם" נראה שרוב אתרי התוכן אימצו את הגישה הפלורליסטית ומפנים את התכנים שלהם לנתח אוכלוסיה רחב כמה שיותר. בכל זאת, מדובר פה בעסק וצריך להתפרנס על חשבון "המכנה המשותף הנמוך ביותר", וכך אנו מוצאים את עצמנו גולשים בין כתבות עממיות ומאמרי יום יום שטחיים, חלקם מקצועיים ורובם מזכיר את החלקים הטובים של עיתון בית הספר.

כמעט ולא נראו אתרי תוכן שמוקדשים לנושא מסויים ובאים לענות על צורך רוחני ממשי של קהל מוגדר. אני לא מתכוון לאתר של "אגודת אופנועני ישראל" וגם לא ל"אתר השירים של חופית". כולם רוצים לפנות אל כולם כי מחד זה לא מגביל את התכנים ומאידך מבטיח זרימה קבועה של המון אנשים שלא דורש יותר מידי ואת זה בדיוק הוא מקבל.
ואז,הגיעו הבננות.

הבננות פשטו עם שחר

הבננות ירדו עלינו מהשמיים ביום בהיר כמו טייסת סורית ביום כיפור של 1973. חמושות במקלדת ומתודלקות באידיאולוגיה מיליטנטית, פנאטית כמעט, הן באו להראות שאפשר אחרת ובלי מעצורים,בלי מחסומים של גינונים ונימוסים ו"ביפ" כל פעם שמישהו אומר "זין" ו-"ציצים". הן התעטפו בתואר "מגזין בנות" וחרטו על דגלן לשמש פה לכל אותן בחורות שרוצות לקרוא על הדברים "האמיתיים שמעניינים את הבנות של היום".

גישת Girl Power מתובלת באמירת In your Face! קולנית יצרה זן חדש של כותבות. צעירות ותוססות, שנונות ומתוחכמות. אלה שכבר הבינו שכדי לכבות מחשב לא צריך להוציא אותו מהחשמל ושסייבר סקס זה לא שם סרטו החדש של ספילברג.

שירלי צ'ל'צ'ינסקי (ההוגה והמייסדת) ליהקה נבחרת של צעירות שהתיאור "נועזות" עושה להן עוול ולנוכח ההתבטאויות של חלק מהן אפילו יאיר לפיד היה מתחיל לסחוט את הג'ל מהשיער ולהרגיש נבוך.

שכירות חרב חצופות (שכותבות בהתנדבות כמובן) בעלות אופי גי'נגי' לוחמני. אלה שרק על סמך הבטחון העצמי שלהן אפשר להכריז מלחמה על אומות ערב ושלא מפחדות לעמוד ולהגיד איך הן אוהבות את "זה" וכמה פעמים בשבוע.

האנסמבל המוכשר, אותו "גרעין קשה", מורכב משמות לא מוכרים יחסית כמו חגית גל, הילי שרון, אתי אברמוב ועוד. האנונימיות וחוסר הציפיות מאפשרים לכותבות לכתוב, בין השאר, על הנושאים הכי עסיסיים, מוחצנים ובוטים שרק אפשר והכל בחסות המניפסט: "כשחשבנו על בננות, חשבנו על אתר קהילתי שישרת את הבנות שמבקרות בו באופן קבוע. חשבנו על גרסא וירטואלית מורחבת לשיחת הבנות שהפכה בזמן האחרון למצרך פופולארי במיוחד. רצינו להשתמש באינטרנט כדי לשכלל סוג של אחווה נשית אינטליגנטית שמזמן כבר סיימה להיות טרנד, והפכה למשהו שדומה יותר להלך רוח."
והן צדקו.

מהמדריך לצוללן עד ביקורות ספרים מעונבות

תוך זמן קצר מאוד צבר לו האתר עדת מאמינים ונהנה מתפיסת "האור שבקצה המנהרה" בכל הקשור לתכנים אלטרנטיביים. שימוש במגנט התרבותי שעולם הפרסום עושה ממנו הון כבר שנים, לא הזיק - סקס, ולא סתם סקס, אלא סקס באריזה של שנינות אינטיליגנטית להמונים המשפשפים.

בגלל אותו חופש בלתי מוגבל ורצון לעשות רעש ולהרים כמה שיותר גבות (גם אם לא כמטרה ראשית), נולדו מאמרים פרובוקטיביים שלא חוסכים במילים, תיאורים וללא ספק מזכירים סיטואציות של בנות מצחקקות בטלפון או על כוס קפה ברחוב.

אין כאן שום שאלה של "זה טוב"/"זה לא טוב", "זה ראוי"/"זה לא ראוי". המוצר הזה עובד ובגדול, ומי שלא רואה את זה מוזמן לחזור לפורום "סריגה יוצרת" של נענע. המראה השיקי והתכנים הלא מתפשרים הופכים את "בננות" למשהו שקשה להתעלם ממנו ולפטור אותו במחי יד של "עוד אתר ישראלי".

כל מאמר זוכה ל50 - 250 - תגובות ורק מזה אפשר להקים קהילת פורומים שתגרום ל-IOL לבדוק אפשרות רכישה. הרוחות סוערות וגועשות שם ואנשים מגיבים במגילות ומגלים את עצמם מחדש דרך אותן כתבות על "תסמונת הפגישה השלישית" ו-"איך לדעת אם הבחור שאת יוצאת אתו מאונן על תמונה של ג'ורג' מייקל או לא".

הדברים הכי אינטימיים שמעניינים את כולם בדור ה"מה הייתי עושה לבריטני ספירס אם היא לא הייתה קטינה" הם כמו אור כחול ליתושים, או חרא לזבובים, תחליטו אתם. האתר ניזון בנוסף מחומרים שתורמות קוראות השואפות להיות "בננות" מהמניין ופה ושם אפשר לקלוט שם של בחור שהשחיל מאמר אך הם מחווירים לעומת שאר השמות בדף הפתיחה ולרב נראים לא מחוברים ולא קשורים לאג'נדה הכה מוגדרת ונחרצת של האתר.

הקבוצה הנשית מאחורי "בננות" עלתה על צורך אמיתי של קהל לא קטן בכלל והשאלה היחידה שאני מעלה היא כמה זמן אפשר להמשיך ולעשות את זה בהצלחה? וזה לא פשוט, לא פשוט בכלל.