טכנו ארסים

שירה כרמל

(לחיצה על הקישורים תציג תמונות מתוך התערוכה)

בדרך לארס אלקטרוניקה,שהיה השנה כמו תמיד בלינץ (אוסטריה), הייתה תאונה קשה על האוטוסטרדה, עם הליקופטר חילוץ והכל.. בעודנו עומדים (בעצמנו, על רגלינו שלנו, מחוץ למכונית) בצידי הדרך ובוהים באיזו טירה שנתקענו בדיוק מולה, אי אפשר היה שלא להבחין באנאלוגיות הברורה שעדיין מתרחשת בתהליך ההגעה ממקום למקום. למרות ניסויים שונים בנושא, וחלומות ישנים על "בימ מי אפ סקוטי" נותרים אנו עדיין (וכנראה נשאר כך גם בעתיד הקרוב) בפעולה הפיזית הפשוטה של מכאן לשם.. ויעיד כל חובב כרובי מושבע ש"אבל אני רוצה להיות שם" לא עוזר לנו באמת להגיע לשם... את הכנס רב המשתתפים החשובים בנושא "העולם בעוד 25 שנה" הפסדנו. :( ולמרות זאת, ההגעה המאוחרת ללינץ לא היתה נוראה, כיוון שנחתנו היישר בסרטו המקסים ושובה הלב של הצרפתי.Julien Maire הסרט המופלא הזה, "Demi-Pas" שהיה ונותר בעיני אחד השיאים של הפסטיבל, היה סרט "עלילתי" המתאר את חיי היומיום של האמן עצמו והמורכב מכ-25 סצינות (המונח התאטרלי "תמונות" מתאים כאן באופן מושלם). תמונות אלו הורכבו משכבות של שקופיות בפורמט רחב, שבתוכן נבנו מנגנונים אנלוגיים (לדוגמא צלחת עם ידיים שאוכלות ג'לי דמוי חביתה, או מיני מכונת עשן שמפיחה עשן אמיתי) כך שחלק מהתמונה המוקרנת זז באמת, והמתרחש בה יוצר אשליה משונה בגלל השילוב בין המצולם לאמיתי. התוצאה היתה מרהיבה, גם בגלל העושר הוויזואלי שנוצר וגם בגלל התחכום ההומוריסטי שאפיין את המכונות הקטנות הללו.

אינני יודעת אם זה מכיוון שפיספסתי את הכנס, או מכיוון שששפע הדברים שהוצגו בארס הכריחו אותי להיות סלקטיבית, אבל בכל אופן מה שהסתמן לי היה שהשנה, כמו בעצם בכל שנה, משמשת הכותרת בארס כקישוט חיצוני בלבד.. למעשה, החלקים השונים בארס (תחרויות, הופעות, תערוכות, פרזנטציות, הרצאות וכו') הראו קשר קלוש לכותרת "העולם בעוד 25 שנה". (כמה מתוחכם – לכבוד יום ההולדת ה-25 של הארס היה הנושא השנה "העולם בעוד 25 שנה"..) ומכיוון שניתן בעצם לקשר לעתיד כמעט כל דבר שעושים באמנות הדיגיטלית ואמנות המדיה, (שהרי הן אמנויות העתיד?!) הרי שכל העבודות היו קשורות לכותרת פחות או יותר. אבל זה בעצם לא באמת משנה.. העיקר שהעבודות עצמן היו טובות ומענינות, ואכן היו כמה וכמה שהצליחו לרגש אותי. ניתן לציין את "moony" עבודה של 3 יפנים שהראתה הקרנה של פרפרים הנראים לעין רק באותו אזור שבו עולה מתחת למקרן מסך עשן של אדים. הפרפרים התעופפו בהתאם לתנועות הידיים של הצופים ואפילו התישבו לרגע קצר על כף היד!. עוד עבודה יפהפיה הציגה מתקן שבו עמד מגנט גדול ועגול ומתחתיו נוזל מתכתי מסוג כלשהו (דומה לכספית אבל כהה יותר) שהתעצב וזרם לצורות שונות, סימטריות ומדהימות ביופיין, בהתאם לגובה קולו של הצופה/דובר.

אני חייבת להודות שבשבילי, מדד הרגש עדיין קובע את מידת ההערכה שיש לי ליצירה. כמובן שאני יכולה להעריך את ההשקעה הרבה או המחשבה שעומדת מאחורי פרוייקטים שונים, אבל אמנות בעיני תישאר תמיד מחוברת לרגש, לאהבה.. ולכן, למרות מה שיגידו אחרים, היו בעיני מעט מאד יצירות אמנות בארס. מה שכן היה (כמו תמיד) זה הרבה צעצועים. צעצועים מכל מיני צבעים וצורות וטכניקות שונות.. אני מאד אוהבת צעצועים והם אכן היו נפלאים! אחד הטרנדים המסתמנים היה דגימת צבעים ושימוש חוזר בהם. כך היה לדוגמא ב"Sur la table" של Osman Kahn. חפצים שונים שהונחו על "שולחן" מוסרטים ומוקרנים עליו בחזרה ויוצרים מדגימת הצבע פסים צבעוניים שנמשכים לאורכו. בפרוייקט של תלמידה יפנית מהאוניברסיטה היפנית לאמנות ומדיה IAMAS שהתארחה בארס, ניתן היה בעזרת מברשת גדולה עם חיישנים לדגום צבע מפירות שונים (או מכל חפץ צבעוני שהוא) ו"להחתים" אותם על המסך.. על אותו רעיון עבד גם חלק מה- "Gulliver’s world" - העולם הווירטואלי של המעבדה הקבועה של הארס ה-"Futurelab". ב "Futurelab"- עובדים אמנים ואומנים שונים באופן קבוע, המפתחים פרוייקט אחד גדול כל שנה במיוחד בשביל הפסטיבל. העולם של גוליבר היה אחד מהדברים המוצלחים והמתוקים ביותר שראיתי. בעזרת טכניקות שונות - החל מ"דיסקטים" שקופים שמועבר עליהם מידע באמצעות גלי רדיו, דרך לוחות דיגיטליים לציור, מכשירי סריקה לתלת מימד ועוד, וכלה ב"green box" להסרטת המבקרים – ניתן היה ליצור לעצמך עולם משלך.
העולם, שנשמר על "דיסקט" בצורת חתיכם פאזל, נלקח לעמדת היצירה, שם – שוב בעזרת מברשת דוגֵמת צבע, אפשר היה לצייר עליו אלמנטים שונים – אפור הוא אבן, כחול - מקווה מים וירוק – דשא. על המשטח שנוצר נוספים אז אלמנטים אחרים כמו עצים שניתן לעצב בעצמך או מבנים שניתן ליצור מפלסטלינה ולסרוק ואז "להחתים" על העולם (החותמת הדיגיטלית היתה אהובה במיוחד השנה). לאחר היצירה לוקחים את חתיכת הפאזל ומניחים אותה במקומה על שולחן שמצולם ומוקרן על קיר. העולם כולו קורם עור וגידים (ונהר ועצים) ונראה תלת מימדי, בסגנון משחקי מחשב בתלת מימד. וכמובן, מהו עולם ללא אנשים? בתוך קופסאות קטנות שניתן להניח על השולחן ניצבות דמויות קטנות, שגם אותן, כמובן, ניתן לקחת למקום אחר ולעצב בהן מחדש את האנשים. אבל גולת הכותרת היא שאת הקופסאות הללו ניתן גם "לטעון" בווידאו שלך עצמך! ב"קופסה הירוקה" ניתן להקליט סרטון קצר בו המבקרים יכולים, לבד או בקבוצה, להצטלם. הקופסאות נלקחות לשולחן, וכמו עם הדמויות המוכנות מראש, גם כאן נראות הדמויות כמטיילות, רוקדות או מקפצות בעולם עצמו. (בתמונה – יורס טרולי מקפצת עם המצלמה כמה חביב! כמובן שניתן גם לצלם סטילס מהעולם שבראת ולשלוח אותם באימייל לחברים..

כמו ב"עולמו של גוליבר", כך גם ביצירות אחרות - האינטראקציה (כרגיל) כיכבה בפסטיבל כולו. החל ממשטחי ענק שמציירים עליהם והציור מוקרן אז בשכבות על קיר ה"ארס אלקטרוניקה סנטר", דרך ווידאו שמצלם את המבקר ומיד מעובד במשחקי אפקטים שונים וכלה ב sensory circus" - חניה תת קרקעית שהפכה כולה למשחק אינטראקטיבי ענק מימדים, ושהיה אחת האטרקציות המצויינות ביותר שהיו השנה (ובכלל) בארס. הקרקס נוצר על ידי חבורת האמנים הלינצאית "time’s up". המתקנים השונים היו כולם אינטראקטיביים והיוו בחלקם מעין המחשה חיה של משחקי מחשב. לדוגמא "פונג" שבו הקווים והכדור מוקרנים על הרצפה, והקווים מוזזים על ידי הרגליים של השחקן ש"גולש" על מעין לוח הזזה, או ממשקי ענק בהם המבקרים מניעים גלים תלת מימדיים על ידי תנועות מעגליות על שולחנות הפוכים. מה שנחמד במיוחד בקרקס היה השילוב של גישה הומוריסטית, רעיונות מקוריים וביצוע טוב. האווירה הכללית בפנים היתה נהדרת.

בנוסף למתקנים היו גם אזור ישיבה ובר. ליד הבר שכן אורח קבע רובוט הבירה שניסה לשכנע כל עובר ושב לקנות לו בירה, רק על מנת לשפוך אותה דרך כיור קטן וצינורות לתוך מיכל שהראה עד כמה הוא שיכור. בין כל הפרויקטים מלאי החשיבות העצמית, היה הקרקס באמת משב רוח מרענן בפסטיבל כולו.

מעבר לכל התצוגות והתערוכות הקבועות שהיו, (במוזיאון החדש "לנטוס" למשל) היו גם כמה וכמה מופעים ראויים לציון. ביצירת המחול "apparition" של Klaus Obermaierשנוצרה במיוחד לקראת הפסטיבל, חברו זה לזה כוראוגרפיה מדהימה, אקרובטית בחלקה, של Desiree Kongerod ו-Robert Tannion שגם הופיעו בעצמם, לתכנות מעולה ולוויז'ואלס מוצלחים. לפני מסך שנפרש על הקיר האחורי של הבמה לכל אורכה, רקד הזוג, בעוד שטכנולוגית הסריקה והאינטראקציה אפשרה למוסיקה ולוויז'ואלס להתחלף בדיוק מושלם ובהתאם לתנועות הרקדנים. חלק מהיופי שכַן בניגוד שבין הדימויים שעל המסך לאלו שעל הרקדנים עצמם, למשל קווים אנכיים על המסך וקווים אופקיים על הרקדנים. החיישנים אפשרו להקרנה על הרקדנים להיות מדוייקת להפליא ולתאום את קווי המתאר שלהם לחלוטין. למרות, ואולי בגלל האלמנטים הפשוטים שהוקרנו עליהם– קווים, נקודות, אותיות וכו', היתה היצירה מושכת עין ולב. הווידאו התעצם והלך במשך ההופעה ולקראת הסוף היה נדמה לי שאני עצמי צפה בחלל..

הערב המצויין "passages between analog and digital", הציג בעיקר שילובים מוסיקליים וחזותיים- אנאלוגיים ודיגיטליים מן הסתם. הערב התחיל ב-3 יצירות נפלאות של פיליפ גלאס שלוו בוויז'ואלס. מכיוון שהמוסיקה היתה כה נפלאה, עצמתי לרוב עיניים, מה שהתברר כבחירה הנכונה - הווידאו היה מאד משעמם ומכוער. בקטע הבא שעסק בשואה, לוותה רביעיית כלי מיתר שניגנה את היצירה "Different Trains, America before the war" שלSteve Reich בווידאו של ישראלי לשעבר שחי מאז 1985 בברלין ושמו ספי. הווידאו הציג פסי רכבת ונוף הנשקף מרכבת החולפים במהירות או איטיות ונדמים כנמשכים לנצח. לאחר מכן עוד יצירה מודרנית לפסנתר שלוותה בוויז'ואלס לא רעים. בהמשך היו כל מיני יצירות למכונות ויצירות לתזמורת ויצירות למחשב שלוו בווידאו. בתמונה האחרונה ניתן לראות את אחד מהמאפיינים של הארס: אובר-תיעוד. הדוקומנטציה נדמתה כעולה על גדותיה.. איני יודעת מה היחס ה"נורמלי" בין אדם למצלמה או מרחב למצלמה אבל בארס היה זה יחס של בערך 1:10 - 10 מצלמות לכל מטר רבוע. נדמה היה שלכל אדם יש מצלמה דיגיטלית, או מצלמה טלפונית או מצלמת וידאו.. לא רק האח הגדול צופה בך, עכשיו זה כל המשפחה.

ביצירה שנוצרה לזכר הפיגוע במדריד שולב ממשק "מחויישן" לכלי נגינה, עם שירה חיה המשלבת ג'יבריש, וווידאו שצולם במקום הפיגוע. אחד הדברים היפים ביצירה היה חלק קטן מהווידאו שהוקרן לכל אורך היצירה במרכז המסך והציג בפשטות רבה מספרים בסדר עולה מ-1 ועד 191 – מספר הקורבנות בפיצוץ. הזמן שהוקדש לכל מספר נתן משמעות אמיתית לסכום 191.. האובדן האישי הודגש בצורה מעניינת, ובנוסף הוקראו גם שמותיהם של המתים בזה אחר זה, אבל ברקע ובשקט. היצירה היתה טובה בחלקה, בחלקה מעט צפויה, אך בכל זאת הותירה רושם עז של התמודדות עם אבל ומוות שנדמה שבישראל כבר אבדו מזמן. ההלם כבר אינו חזק אצלנו, וההרגל השוחק מעמעם את הכאב.. לכן היה לי מעניין לראות את ההתמודדות ה"טריה" עם סוג כזה של טרגדיה. המסקנה הברורה היא שהאבל הוא אבל בכל מקום.. לא ראיתי משהו יוצא דופן בהלם הספרדי.. היצירה (גם בגלל הג'יבריש) יכלה באותה מידה לבוא מישראל, לפני 3 שנים. ובכל מקרה, היה בה משהו נוגע ללב.

והנוגע ללב הזה, האנושי, שחשוב לי מאד באופן אישי, היה בניגוד למצופה דווקא בולט למדי לאורך הפסטיבל הדיגיטלי מדיאלי הזה. בין אם בפרוייקט הGPS שתיעד בעזרת סיכת דש אלקטרונית (בתמונה בשילוב עם סיכה עתיקה ששוכנת קבע על הג'קט שלי) את התקשורת בין משתתפי הפסטיבל, בין אם ביצירה כמו "Watchful Portrait" בה המסך מוזז על ידי המשתמש והדיוקן התלת מימדי שבו מזיז את ראשו כמצפן- תמיד לכיוון השמש או הירח, או ביצירת המחול הנ"ל שנובעת עדיין מהלב ומדברת עדיין בשפת הגוף, או בממשק חמוד של תלמיד יפני מה IAMAS בו הושחלו אצבעות הידיים למכשיר דמוי עכבר עם חור, בו נמדד הדופק ועל פיו השתנתה הגרפיקה במחשב, ובין אם במירוץ המכוניות שמונע על ידי קריאות ווורום ווורוום או באינספור הפרוייקטים המשלבים קול אנושי (המון!), או בכמה וכמה היצירות ששילבו משחקי צלליות – בני האדם עדיין, ונדמה שתמיד יהיו מוקסמים מעצמם. ובצדק : ) ודווקא העבודות הללו ששילבו השראה ואהבה והיו אנושיות כל כך, היו באמת הטובות ביותר, גם אם לא הפליאו ברמת הטכנולוגיה שלהם (וגם אם כן). כמו שטען Sakane Itsuo בהרצאתו על אמנות וטכנולוגיה– יותר חשוב שידעו האמנים בימינו להגיד משהו, מאשר שישתמשו ללא מטרה ורעיון בטכנולוגיות חדשות.. אני מסכימה!

נ.ב.

מה שנחמד בארס הוא שבהתאם להיותו פסטיבל "חדשני", הרעיון הדיגיטלי - אינטרנטי של נוכחות ללא נוכחות פיזית- מתגשם בארס במלוא הדרו. הארס-ארכיון באתר האינטרנט כולל את כל הכנסים, התערוכות והיצירות מכל 25 השנים שהארס קיים בהן. התיעוד המצויין מאפשר לחוות את הפסטיבל גם אחריו, לחקור ולהתעניין. התיעוד המלא של הפסטיבל הנוכחי יגיע בקרוב לאתר, אבל בכל מקרה שווה להציץ - כבר עכשיו יש שם הרבה חומר עדכני (כולל תמונות ווידאו ואודיו) ובינתיים אפשר להוריד משם בחינם את הקטלוג של השנה (שעולה 28 יורו כשהוא מודפס) שכולל תמונות, הרצאות וטקסטים של כמה מהאמנים והתאורטיקניים החשובים בימינו. מומלץ!

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת:

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת: