תרבות חיה או מתה?

גליון ראשון, אביב התש"ס

מאיר סדן

הטיפוגרפיה היא תחום ההתמחות שהתפתח כתוצאה מהשימוש של בני האדם במילה הכתובה לצורך תקשורת. נוח לומר שההתעסקות בתחום החלה ברגע שהאדם הקדמון חצב את הסימן הראשון באבן, אך יותר נכון יהיה לקבוע שהטיפוגרפיה התמסדה והפכה למלאכה של ממש עם הופעת מכונות הדפוס - "דפוס נע" (Movable Type), כך אומרים באנגלית. שיטת ההדפסה (דיו על נייר) המכנית הראשונה הומצאה לא בגרמניה, ע"י גוטנברג, בסביבות 1450, אלא בסין, ע"י שנג, בסביבות שנת 1040. מתקופה זו ואילך, החלו מהנדסים ומעצבים לנסות ולשפר בצורה מקסימלית את הדרך שבה מוצג הטקסט בדפוס הנע, ועם הזמן - אנשים אלה קיבלו שם קולקטיבי - "סדרי דפוס". בזמנים המודרנים, שבהם כל תופר הוא מעצב אופנה, שונה שמם ל"מעצבים טיפוגרפיים".

או, ימי הבינים העליזים!
עבודה טיפוגרפית מאת הנרי פיטרסון
המנוח, משנת 1492.

עבודתם של המעצבים הטיפוגרפיים נחלקת לשתי מלאכות עיקריות - האחת כרוכה בסידור הדפוס על הדף בצורה שתהיה הנאה ביותר והנוחה ביותר לקריאה; השניה טומנת בחובה את תורת עיצוב האות, שלפיה מעצבים את אותיות הדפוס עצמן, שיסודרו מאוחר יותר למילים, משפטים ופסקאות, כאשר השאיפה היא לקבל את צורת האות הנאה ביותר והנוחה ביותר לקריאה. לכל אחת משתי המלאכות הללו, סט של כללים וחוקים, שאם סדר הדפוס יפעל על פיהם, תתקבל התוצאה הנאה והנוחה ביותר לקריאה. למרות שאותם כללים וחוקים הם רבים ומפורשים מאוד, עדיין נשאר קצת מקום שבו נפשו של המעצב יכולה להשתובב ולהביע את עצמה בצורה מיוחדת, שקיימת רק בתחום הטיפוגרפיה.

דברים אלה היוו את מהותה של הטיפוגרפיה, עד לשלהי המאה העשרים - התקופה שבה נכנס המחשב לכל בית אב, והמושג "הוצאה-לאור שולחנית", ולאחר מכן - "הוצאה-לאור דיגיטלית", הפכו למושגים שגורים. מתקופה זו ואילך, כל תחום ההוצאה-לאור, הכולל בתוכו את תחומי הגרפיקה והדפוס, קיבלו משמעויות שונות לגמרי: לפתע, כולם הפכו למוציאים-לאור, ובידי כל אחד עמדה האפשרות לערוך ולהדפיס בעצמו כל מסמך שהוא חפץ בהוצאתו, ללא צנזורה, וללא כל צורה ארגונית או פוסט-השכלתית. הכוח שהיה בידי כל מי שבבעלותו מחשב, היווה את הקרקע הפוריה שמתוכה צמחה הטיפוגרפיה החדשה - פורצת תחומים, מחוררת בידי אקדח החופש, מלאה טעויות (שחלקן היו במודע), ולעיתים - אף אנרכיסטית ולא מובנת. סוג כזה של "מרדנות" בקונבנציות הטיפוגרפיות לא נראה במידה כזו אפילו בימיה הגדולים של ה- Punk Typography, שהיתה מאוד פופולארית בשנות השבעים, שהדוגמאות הבולטות ביותר שלה היו כרזות המופעים של ה"סקס פיסטולס" וה"קלאש" - ההבדל היה בכך שהאלמנט האנרכיסטי בפאנקיזם התבטא בצורה ברורה ומוגדרת, בעוד שבמקרההמאוחר יותר - המהפכניות שלטה בכל התחומים, והאפשרויות שבשבירת המוסכמויות הפכו לכמעט בלתי-מוגבלות, אם לא לגמרי.

דוגמה לפאנקיזם טיפוגרפי טיפוסי: פוסטר להופעה של הדד-קנדיס בהוצאה אנונימית משנת 1980.

ם עלייתן של המחשבים הגרפיים - האמיגה והמקינטוש, וכמו כן - מערכת ההפעלה "חלונות", טיפוגרפיה הפכה לנחלת-הכלל, וכולם היו יכולים לתת איזה מראה שהם רוצים לעבודותיהם. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר למהפכה זו היו הגלגול העכשווי של "עיתוני הקולג'", שהוציאו סטודנטים בהוצאה עצמית במסגרת ארגונם: בהוצאות אלו, הפציצו המעצבים הצעירים את הדף בכותרות ממגוון סוגי פונטים, ובכך נשבר החוק הטיפוגרפי שהותיר שימוש תכוף של שני סוגי אות לכל היותר. כמו כן, חוקים "עדינים" יותר, כגון אלה שמגדירים כיצד לקבוע שוליים או גודל של עמוד, לא קיבלו כל התייחסות בכלל.

המגמה המעניינת ביותר חלה בתחום עיצוב האות. כל המוסכמויות נשברו בעניין - וסוג חדש של חובבנות החל להתפתח - לא אותם אנשים שרצו ללמוד את חוקי המקצוע ולהיכנס לתחום באופן רציני, אלא אנשים שבא להם ליצור משהו חדש משל עצמם, ולהתעלם מחוקים כגון שמירת מרווחים פנימיים וגבהי אותיות, או שמירה על צורת האות האותנטית, וקלות-הקריאה. ל.פ. טובי, בספרו "כתב אמנותי עברי", שיצא בשנות החמישים, כבר אז הזהיר מ"רעה" זו, שהתפשטה כנגע על הארץ: אנשים החלו לזנוח את כל אותם חוקים ישנים לטובת ה"מקוריות" - שני ערכים שנחשבים להפכים בתחום הטיפוגרפיה.

הרס הטיפוגרפיה הציונית או: הצרות של ל.פ. טובי מתוך סיפרו משנת 1951.

אז מה, בעצם, קרה? התחום הישן והנושן, השמרני והאדוק, שנקרא אז "טיפוגרפיה", קיבל תוספת בלתי-רצויה, מרדנית וחובבנית של אנשים שבחייהם לא חשבו שיוכלו לשלוט במלאכה ישנה זו, ושהפכו אותה, לא במודע, לסוג של אמנות גרפית - הגדרה שבהחלט היתה כבר אז צמודה לטיפוגרפיה, אך לא במידה שכל-כך קרובה ל"אמנות", הטומנת בחובה משמעויות שלא היו רצויות בטיפוגרפיה דאז - חופש המקוריות, והתפיסות המשונות של הכתב. תורת הכתב - מעבדות לחירות? עומס של סיסמאות בשביל "מוסף" אחד? אכן, זהו סנפירה המפרפר של מהפכה חדשה.

אז, מה הדיבור הזה על "תרבות"? ובכן, אם נסתכל על אותם מאורעות מזוית ראיה מקומית, נראה דבר מוזר. בעוד שבארצות אחרות, בייחוד אלה המשתמשות בשיטה הלטינית לכתיבה, קיימים ספרים מלאים ומפורטים אודות הטיפוגרפיה, בארץ לא קיים אף ספר המסדיר את הנושא. עוד דבר: לנשיונל ג'יאוגרפיק יש "עורכת טיפוגרפית", בעוד שהמהדורה העברית מסתפקת ב"מעצבת גרפית" בלבד. האם חסר משהו בארץ? האם יש צורך בחידוש וריענון ספר החוקים הישן לטובת העברית המחודשת? או שמא אני סתם פרנואיד, והתורה עדיין מתלחשת לה היכן-שהוא במעמקי האדמה, במרתפים החשוכים של "בצלאל"? את כל זה אני עוד צריך לגלות, וזו המטרה שהצבתי לעצמי.

פונטים מעניינים ומעניינים פחות מהקטלוג של מאסטרפונט. הפונט העליון הוא יועזר - לדעתי, לא מהעבודות המוצלחות של אבנטוב/אליזוב.

אם ה"מוסף" הולך לעמוד במבחן הזמן, ולצאת בעוד ועוד "גליונות" שכאלה, עדיף שתדעו מיהו הקול הדובר: שמי הוא מאיר סדן, ואני תלמיד בשלהי התיכון. אני מאוד מתעניין בתחום, ונוטה לפרש אותו בצורה שנוחה לי, ולכן - אם תרצו להתבסס על מקורות יציבים ואיתנים בתחום הטיפוגרפיה או הגרפיקה בכלל, דעו-נא שיש לכם פה עסק עם חנטריש ללא חינוך גבוה בנושא, בעל יכולת-התבטאות מוזרה. קצת. בהצלחה, ופסח שמח.

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת:

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת: