אותיות גדולות, ארץ קטנה

גליון רביעי, אביב התשס"ב

ירדן לוינסקי

משיטוטי באינטרנט נדמה לפעמים, שבארץ אף אחד לא עושה פונטים. באתרים מחו"ל נדמה שכל חברת עיצוב שמכבדת את עצמה יוצרת גופנים ללקוחותיה ולפרוייקטים שלה, או לפחות מחזיקה מישהו שמבין בטיפוגרפיה. ישנם עשרות אתרים של חברות שמציעים גופנים למכירה, בין אם במחירים מגוכחים של עשרה דולרים, ובין אם במחירים גבוהים יותר. בארץ, משום מה, נדמה שיש רק שני מקומות שבהם אפשר לקנות גופנים: מסטרפונט ופונטביט.

הבעיה היא שמי שכבר עוסק במלאכת יצירת הגופנים, קשור תמיד לאחד משתי החברות הללו. כשרציתי לשאול מישהו שמבין בטיפוגרפיה, אבל לא מחובר אליהם נתקלתי בחומה בצורה. הפתרון שמצאתי הוא לבדוק את הנושא עם מישהו בעל נסיון, אבל אחד שכבר לא נמצא בארץ. רועי אבנטוב, לשעבר מישראל, היום תושב האיים הבריטיים. הראיון , כצפוי, הוביל למקומות בלתי צפויים.

ספר לי מעט רקע עליך
יליד 69, למדתי בתיכון תלמה ילין לאמנויות ועשיתי תואר ראשון בעיצוב בבצלאל. לאחר מכן, יחד עם רענן אליזוב ניהלתי סטודיו עצמאי לעיצוב בתל אביב. משם המשכתי ללונדון, לתואר שני בסיינט מרטינס. עובד בשלוש השנים האחרונות בחברת MeCompany כמעצב בכיר.

איך הגעת לעיצוב גופנים?
תמיד התייחסתי לעיצוב גופנים כאל תעלומה, כך שהנושא היווה אתגר עבורי. פלטפורמה ששומרת על הטוהר של הזוית לסכום של צורות, מקצב ופונקציונליות. בשנה השניה שלי בבצלאל התחלתי להיכנס לעומק הנושא, וככל שהתעמקתי כך מצאתי את הנושא יותר קונספטואלי, ולכן יותר אמנותי בעבורי.

מה נותן לך השראה כשאתה מעצב גופנים?
אני כבר לא מעצב גופנים רגילים, אלא רק כלוגוטייפ.ועדיין, ההשראה היא הפונקציונליות, או החיבורים של ההבדל. להפוך את העין של הקורא לכלי... במילים אחרות גופן יכול להיות תמונה, כלי תקשורתי ברמת התת מודע.

מה השיקולים המנחים כשמעצבים גופן לפיסי או מק?
אני לא יודע בוודאות למה אתה מתכוון. אם אתה מדבר על הקיום הפיסי של הגופן על המחשב, אז מדובר בשיקולים טכניים בלבד, ועדיין, בסופו של היום הגופן מוצא את עצמו על מסך או על נייר, כך שכמעט שום דבר לא השתנה בטיפוגרפיה מאז ימי הביניים.

המערכת הטיפוגרפית התלת מימדית של אבנטוב

אחד הפרוייקטים שלך הוא גופן תלת מימדי. מה אתה יכול לספר לנו על הפרוייקט הזה?
ההגדרה הנכונה היא מערכת טיפוגרפית ולא גופן תלת מימדי. המערכת לוקחת בחשבון את מרכיב הזמן, כלומר את הזמן כמימד במבנה של האותיות עצמן. האותיות נמצאות במבנה תלת מימדי, שמכיל עומק, צללים ועובר רינדור למשהו דמוי פסל. על הנייר אין למעשה קיום למערכת הזו, והיא נועדה רק למסך. אני אעז ואומר שזו הפעם הראשונה שגופן מוקדש באמת רק למסך, לקונספט הדיגיטלי של אנימציה כגורם נוסף במשוואה של עיצוב גופנים. הקומבינציה המוזרה של תנועה וזרימת הצורות נותנת למערכת אישיות מסויימת, סובייקטיבית, כמו שכל הגופנים מקבלים אישיות.

מגוון האותיות של המערכת הטיפוגרפית הזו. אחד. ושניים

האם יש למעצבים שיוצרים גופנים יתרון על כאלו שלא עוסקים גם בטיפוגרפיה? כיצד הידע הטיפוגרפי שלך משפיע על העיצוב שלך?
אני חושב שיש להם יתרון.. זה כמו במאי סרטים שיודע גם לערוך, או מלחין שיודע איך להקיש על הקלידים. ידיעת הפינות הקטנות עוזרת, אבל לרוב היא לא רלוונטית, ולפעמים אפילו ידע "בתולי" בתחום מהווה יתרון, או זווית ראיה חדשה. בדרך כלל, מעצב עם רקע חזק בטיפוגרפיה ועיצוב גופנים, יתחיל עיצוב חדש מהזווית של הגופנים, וייתן לה משמעות חזקה בעיצוב.

איך המדיום (טלוויזיה, רשת, דפוס) משפיע על הגופנים שבהם משתמשים המעצבים?
כמו בכל תחום אחר שמושפע מהטכנולוגיה , דבר אחד משפיע על השני ולהפך. עדיין, לא מתרחשים מספיק שינויים ויש הרבה טעויות, כנראה בגלל חוסר יצירתיות. חוסר ייצירתיות ז תמיד מורגש, ולא חשוב באיזה מדיום אנחנו עוסקים או באיזה גופן נבחר להציג. אני עדיין רואה את הלבטיקה או יוניברס בכל מקום שאני הולך. אנשים עדיין קוראים את האותיות שהם רואים מסביב, כי אנחנו עוסקים באינפורמציה.

מהו הקסם הדרוש ליצירת קריאות (Readability) מקסימלית ?
להיצמד להרגלים ולהיות שמרן. רק תשאל את הגרמנים והשוויצרים. אני לא אומר שזה פשוט, Grids ומרווחים שליליים (negative spaces) הרבה יותר מסובכים ממה שנראה. יש הרבה תיאוריות שעוסקות בנושא, אבל אין אחת שמובילה באופן משמעותי.

לאן אתה רואה את מקצוע הטיפוגרפיה פונה בשנים הבאות?
אני מקווה שנראה חדירה של אפקטים מיוחדים או post לתוך הפיתוח של מערכות טיפוגרפיות. תוכנות ל Post או תוכנות תלת מימד כבר היום זולות בצורה משמעותית. במשך הזמן אנשים יתחילו לחבר את כל הפלטפורמות האלו למשהו מובנה וחדש שאפילו מתכנתים לא חשבו עליו עדיין. גופנים דו מימדיים, או ליתר דיוק 'גופנים לדפוס' תמיד יישארו איתנו. משהו יותר בסיסי בשפה הכתובה צריך להשתנות, יכול להשתנות.

מתוך הספר החדש של MeCompany. מי מזהה את האיש שבקיר?

מה אתה יכול לספר לנו על הפרוייקטים האחרונים שהיית מעורב בהם?
פרט לתערוכה שערכנו בטוקיו (סטודיו Me Company) ולספר שאנחנו הוצאנו לאור לאחרונה (ניתן לרכישה אונליין דרך האתר שלנו), אני מעורב בצורה עמוקה בקמפיין האחרון של Kenzo, במגזין Nippon Vogue וב Numero שהוא מגזין אופנה צרפתי. בזמן האחרון אני עושה הרבה עבודה עם תמונות, בעיקר פרוייקטים של אופנה.

מהמרחק של פרספקטיבה (חיים בלונדון), מה אתה יכול לומר על מצבה של תעשיית הטיפוגרפיה הישראלית?
אני לא כל כך מעודכן כבר, אבל התעשייה נראית קצת "גסה". יותר מדי צעקנית, ולטעמי לא מספיק אובייקטיבית. לדעתי העיצוב עצמו צריך להיות יותר אנליטי ממה שקורה היום. אני יודע שהכל סובב סביב תקציבים ומשאבים, הייתי שם והייתי חלק מהבלגאן.. ועכשיו אני עם מספיק נסיון בכדי לומר שאין את מי להאשים אלא את המציאות שבתוכה אנחנו חיים. אני בטוח שהמצב ישתפר בשלב כל שהוא.

---

אז מה למדתי הפעם?
הטיפוגרפיה מתקדמת למקומות שעוד לא חשבנו עליהם, ולכיוונים טכנולוגיים מעודדים. נראה שישראליות לא קשורה למיקום מגורים, וטיפוגרף נשאר טיפוגרף, גם אם הוא עושה דברים אחרים לגמרי. אפילו אם אתה מבוסס בחו"ל, אף פעם לא תרצה לשרוף לחלוטין את הגשרים ולכן לא תשפוך את הלב בפני האומה.


עד כאן.

		שם:
		דואר:
		אתר:
		כותרת: