:: Concept : Hamusaf Hatypography : באותיות הקמנו את מדינת היהודים ::

באותיות הקמנו את מדינת היהודים

דני מירב ("הטייס"), מיכל סהר ועודד עזר הם שלושת חברי "הגילדה", שאתר האינטרנט שלה מגדיר אותם כ"קואופרטיב מעצבי פונטים עצמאיים", ובקטלוג החדש הנושא את שמה ניתן למצוא שילוב מיוחד של סוגי אות שכבר נמצאים בשימוש מזה שנים בתקשורת הכתובה, לבין אלה שעוד יהיו בשימוש בעתיד.

בצהרי יום שישי אביבי, בסטודיו של עודד עזר, נפגשתי עם שלושת האנשים המרתקים האלה, מעצבים מוכשרים לכשעצמם, לשיחה על ההתארגנות החדשה הזו וגם על הפונטים שיצרו.

טרם לימודי העיצוב, עודד בכלל היה מוזיקאי, ומיכל ניגשה ללימודי פסיכולוגיה.

"הגילדה" התחילה כשיתוף פעולה בין עודד עזר ומיכל סהר, שהוציאו קטלוג משותף בשנת 2002, לאחר שכל אחד מהם התחיל למכור פונטים בנפרד. "אפילו הלכנו לחברת פילוח וגיבשנו רשימת תפוצה", אומרת סהר. הקטלוג היה הצלחה גדולה. המכירות, וכך גם ההכרה בהם, התגברו כתוצאה משיתוף-הפעולה. לאחר מכן עודד עזר יזם את הקמת "הגילדה", אליה צורף גם דני מירב לשותפות.

מהי המשמעות של ההתאגדות שלכם כ"גילדה"?
עודד עזר: "הגילדה היא קואופרטיב, במקרה זה אסופה של אינדיבידואליסטים שמוכרים את הפונטים שלהם תחת שם אחד - דרך 'חלון ראוה' אחד."

מיכל סהר: "כל אחד מאתנו מביא משהו אחר, למשל דני שיש לו קטע חזק מאוד של 'רטרו' שאצלנו היה די חסר באינוונטר. המטרה היא להעמיד אוסף מגוון של פונטים, עם דגש על איכות, כך שלקוחות יגיעו אלינו כספריה, ולא כמו שפונים אל מעצב פונטים בודד שמוכר כמה פונטים, או מאידך כמו שפונים אל חברה גדולה שמוכרת פונטים 'על המשקל'."

עודד עזר: "אנחנו מתכוונים להשתמש ב'גילדה' כפלטפורמה לפעילויות ואירועים שונים בתחום הטיפוגרפיה ועיצוב הפונטים. אנחנו פתוחים להצטרפות של מעצבים חדשים, שיש להם עבודות ברמה גבוהה. באותה מידה אנחנו גם מסננים את עצמנו: יש פונטים שלנו שלא הכנסנו לקטלוג כי הם לא עומדים בסטנדרטים של 'הגילדה'. "

עוד נושא שעזר מדבר עליו בהקשר ל"גילדה", הוא הקשר עם הדור הצעיר של מעצבי פונטים, זה שעדיין לא התחיל בפעילות אקדמית או מקצועית. "אנחנו רוצים לתת דוגמה לדור הצעיר יותר. זה חלק מהפועל היוצא של העשייה שלנו, שהיא עוד לא גדולה בינתיים, אבל תתפוס נפח עם השנים. אני מקבל תגובות מאנשים בני 16, 17, 18 שיושבים ועושים פונטים בבית. לדעתי אסור שהמודל של האנשים הצעירים האלה יהיה הפעילות של החברות הגדולות, לשם כך אנחנו צריכים להוות חוליה המקשרת בין הדור המבוגר (מעצבים כמו נרקיס, אורון ויונטף) לבין הדור הצעיר שעוד יגיע."

דני מירב: "אם עד שנות השמונים לא היה מחשב, והאנשים שהיו עושים פונטים היו אך ורק אלה שהיו מחויבים לזה ומושקעים בזה לגמרי, הרי שהופעתם של המחשבים פתחה את דלת היצירה לכל מי שרק רוצה. יש לזה גם השלכות רעות, מכיוון שלתחום נכנסו אנשים שלא מוכנים להשקיע יותר מדי מעצמם בזה, ויוצרים פונטים באיכות גרועה, אך יש גם תוצאות טובות, מכיוון שזה מאפשר לאנשים צעירים להיכנס לתחום ביתר קלות."

מיכל סהר: "התופעה היום של אנשים צעירים שעושים פונטים היא נהדרת בעיני. פעם בכלל לא חשבו על דבר כזה. פונטים היו מקרה נתון, איזשהו מאגר קבוע שממנו בחרת."

עודד עזר: "זה היה כאילו שפונטים 'עיצבו את עצמם', אף אחד לא תהה מהיכן הם באו וכולם קיבלו את המגוון המוצע כמובן מאליו."

בשנים 92'-96', כשמיכל סהר למדה ב"בצלאל", "עוד לא היה קורס כזה שנקרא 'עיצוב פונטים'. הייתי חזקה מאוד בשיעורי הטיפוגרפיה ועיצוב לוגו, אבל בכלל לא חשבתי באותה תקופה על עיצוב פונטים. אחרי הלימודים התחלתי לעבוד בסטודיו לעיצוב גרפי, וכשהייתי בהריון עזבתי את הסטודיו לטובת קריירה עצמאית כמעצבת גרפית.
"התחלתי לעצב פונטים כי חיפשתי פונטים חדשים שיתאימו לי ופשוט לא היו. בהתחלה, זה היה מן ההכרח שארכוש פונטים לעצמי, ולאחר שרכשתי אוסף של 20 משקלים (סגנונות פונטים) והתחלתי לעבוד, שמתי לב שאני משתמשת רק בשני פונטים – ב-'פרנק-ריהל' ו-'נרקיס-בלוק'. לפונט הראשון שיצרתי קראתי 'איתמר', על שם הבן שלי, וביססתי אותו על אותיות הפונט האנגלי 'Serpentine'."

עודד עזר עיצב את ה"פונט" הראשון שלו כשהיה בן שמונה, כשצייר את כותרות עיתון בית-הספר שלו. "הפעם הבאה שעיצבתי פונט הייתה בשנה ב' ב'בצלאל', וזו הייתה קטסטרופה. עשיתי אותו באמצעות הדבקה של חתיכות נייר. השותף שלי לדירה ראה אותי עושה את זה, ושאל אותי מדוע. אמרתי לו שאני רוצה להיכנס להיסטוריה...
"האמת היא שהפונט הראשון שעיצבתי באמת היה בקורס של ינק יונטף, שלימד אותי עיצוב אותיות, ולו אני חב את קריירת הפונטים שלי, יחד עם אבי אייזנשטיין, שלימד אותי להשתמש בפונטים כמו בפלסטלינה.
התחלתי לעצב פונטים כי לא היה לי כסף לפונטים... התחלתי גם להחליף פונטים עם חברים, כך הגדלתי את אוסף הפונטים שלי.
"לפונט הראשון שלי קראו 'עדן', והוא רבייבל (revival - "החייאה" של אות ישנה) של אות שהופיעה בפוסטרים של כרזות ישנות מקולנוע 'עדן' משנות השלושים, שנלקחו מהאוסף של דוד טרטקובר. לקחתי את הכרזות, סרקתי כמה אותיות, ובניתי במחשב את כל הפונט. עשיתי שתי גרסאות – אחת רגילה ואחת מוצרת יותר, ששימשה במקור כדי 'לדחוס' כמה שיותר טקסט לתוך שורה אחת.
"הפונט השני שלי, 'מאיה', מושפע למדי מ'פונט גס' של ינק יונטף וגם מאות 'הצבי'."

עודד היה מאוהב כשעיצב את הפונט "מאיה", נחשו מה היה שמה...

דני מירב ("הטייס") הגיע ל"בצלאל" בתחושה שהוא הולך להיות אנימטור או מאייר. הוא עבד קודם לכן באנימציה תלת-ממדית וגם רכש ניסיון באנימציה קלאסית. "הגעתי לשיעור הראשון אצל אבי אייזנשטיין, והתאהבתי באותיות מאותו רגע. בשנה ג' נסעתי להולנד ולמדתי באקדמיה של האג במסגרת חילופי סטודנטים. הסטודנטים שם עובדים כמו שענים בשנתיים הראשונות - על טכניקה בלבד, על קליגרפיה - ורק בשנה השלישית הם נכנסים לשיעורי 'קונְסֶפְּט' (גיבוש הרעיון שעומד מאחורי עבודת העיצוב), שלא כמו בישראל – כאן לומדים לגבש 'קונספט' כבר בשנה א'.
"עבדתי בהאג על ארבעה פונטים לא-שגרתיים באנגלית, שהמרצים לא ידעו בדיוק איך לקבל משום שהם מאוד מסורתיים שם, וכשהגעתי לארץ התעורר בי רעב מטורף ליצור פונט בעברית. הצטרפתי לקורס של ינק יונטף לעיצוב אותיות, ובאותו קורס עיצבתי את 'גופן עברי חדש', הבודק "מקצב" עברי חדש, כלומר שהוא בסגנון שבין ה"סנס-סריף" (אותיות נטולות תגים מעטרים) לבין ה"סריף" (אותיות המעוטרות בתגים).
"בסוף הסמסטר ההוא קניתי מחשב, ובמשך כל חופשת הקיץ עיצבתי פונטים, כמו 'המעשן' שמבוסס על הכיתוב שעל אריזות 'נובלס', 'אינקישינוב' שמצאתי על פוסטרים בסינמטק ירושלים, ו'מן', שממנו נהניתי במיוחד מפני שהיו לי רק שתי אותיות נתונות מתוך הסט השלם."

מיכל סהר: "אגב, כמעצב פונטים מתחיל, אתה עוד לא מחפש לעצב פונטים 'רציניים' וקלאסיים שזורמים, אתה תמיד תחפש את המקרים המוזרים, כי זה מה שתופס אותך בהתחלה. אתה עוד בכלל לא מבין מה זה לעצב פונט טקסט, ובעצם מנסה לעצב 'פונט לוגו', שכל אות שבו היא 'לוגו' אינדיבידואלי ואין ביניהן קשר. זה השלב ההתחלתי, ורק בשלב יותר מאוחר אתה מגיע לעיצוב פונטים יותר רציניים."

עודד עזר ומיכל סהר למדו שניהם בתיכון "תלמה ילין" – מיכל למדה אמנות פלסטית ועודד למד במגמת מוסיקה.

אתם מעצבי פונטים, אבל עם זאת אתם גם מעצבים גרפיים. איך זה משפיע על עבודות העיצוב הגרפי שלכם?
עודד עזר: "נוויל ברודי אמר שמעצבים גרפיים של מגזינים צריכים להשקיע פחות זמן בלבכות על איכות התמונות שהם מקבלים, ויותר בפונט שעובד טוב, כי פונט מחזיק עבודה גרפית, הרבה יותר מאשר תמונה.
"כדי להיות מעצב פונטים, אתה צריך סוג אחר של דיסציפלינה. לדעתי, עיצוב פונט מזכיר מאוד עבודה על יצירה קלאסית במוזיקה. קודם יוצרים תיבה אחרי תיבה, ואז נוצר משפט, ולאחריו מתקבל קטע, ואז התהליך חוזר על עצמו שוב ושוב עד שזה נשמע טוב. זה סוג של משמעת שאין אותה לכל מעצב.
"ב'בצלאל', למשל, כשסטודנטים בפרוייקט גמר הציגו פונטים, המורים שבחנו את העבודות אמרו 'קודם כל, אני לא מבין בזה, ואני חושב שמי שמעצב פונטים הוא סוג של אלוהים,' מכיוון שלמעצבים גרפיים אין בהכרח את המשמעת הדרושה לעיצוב פונט. צריך נטייה לאובססיביות, להיות קצת מטורף."

מיכל סהר: "להיות מעצב פונט שהוא גם מעצב גרפי משבח את העבודה שלך. בעולם ה-editorial (עיצוב כתבי-עת וחומר טקסטואלי), הדבר הכי חשוב הוא הטיפוגרפיה. הפונט יוצר את השילוב, את הזרימה, את כל המראה של העמוד. לדעתי התמונות לא משחקות תפקיד חשוב כמו הפונט."

דני מירב: "כמעצב פונטים, אמורה להיות לך רגישות הרבה יותר גבוהה לניואנסים הקטנים. בתור מעצב גרפי, אני מעדיף יותר את תחום הלוגואים ועיצוב התדמית, מכיוון שהוא מאוד דומה לתחום עיצוב הפונטים, רק בצורה מופשטת יותר."

מיכל סהר: "בעיני לעצב פונט זה כמו לעצב 22 לוגואים ועוד כמה..."

עודד עזר: "לדעתי זו גישה מוטעית. פונט אמור להיות כמו קבוצת כדורסל – אם כל אחד מהשחקנים תותח ורוצה לקלוע לסל, אף אחד לא יזוז על המגרש. נדרשת עבודת צוות כדי שהקבוצה תזוז, תפעל ותקלע למטרה. ככה גם עם פונטים, זו צריכה להיות משפחה של צורות שעובדות ביחד, ולא סדרה של לוגואים. יכולים להיות 'סטארים' - אבל לא במידה כזאת שיגנבו את ההצגה."

מיכל סהר: "אני מסכימה לגבי מידת ייחודיות האותיות. בלוגו, לצורך העניין, לא חייב להיות משהו בעל אמירה חזקה, הוא יכול להיות גם ניטראלי. יותר נכון מצדי לומר שזה כמו לעצב לוגו אחד שיש לו אפליקציות שונות. לכן אנשים שמעצבים פונטים הם טובים בפרוייקטים של תדמית, כי הם מבינים את המהות של צורה. לדעתי, אם אתה מעצב פונטים מוערך, זה נותן לך תו איכות גם כמעצב גרפי."

המעצב מקסים שמיר (ממעצבי סמל המדינה) הציג אתגר לעודד עזר בן ה-12, לעצב כרזה לחברה להגנת הטבע, וכשראה אותה ניבא לעודד קריירת עיצוב גרפי מוצלחת.

את הפונט "דרום" עיצבה מיכל סהר אחרי שעשתה ניסיונות עם פונטים באנגלית, ונוכחה לדעת שאנגלית ועברית הן שפות שונות במהות. "בדיעבד, הסתבר לי שזו לא דרך נכונה, וכשמעצבים פונט עברי צריך לחשוב על הייחוד של האות העברית, אבל הייתי צריכה ללמוד את זה לבד.
השפה האנגלית היא 'מבוססת עיגול', והשפה העברית 'מבוססת ריבוע'. בעברית גם אין את ה'קפיצות' שקיימות באותיות באנגלית כמו p, k, j, i... עברית מהבחינה הזאת נראית כמו רכבת. זה לא שאין פונטים 'עגולים' בעברית, אבל לטעמי יש מעט פונטים עגולים שעובדים בעברית, כמו 'אלכימאי' של עודד עזר ו'אריקה סנס' של ינק יונטף. 'אורון', למשל, הוא פונט עגול ופשוט אבל האותיות שלו לא מוצלחות לטעמי.
"ניסיתי גם לעשות גרסה עברית ל-Helvetica (פונט 'סנס-סריפי' - נטול-תגים קלאסי באנגלית), ויצא לי פונט מזעזע, משהו נוראי, והבנתי שזה לא עובד כך. אם רוצים ליצור פונט בעברית, לא צריך לשאוב מהאנגלית ישירות. העברית היא 'חיה' אחרת לגמרי, וצריך להתייחס אליה בכבוד.
ההצלחה של הפונט 'דרום', לדעתי, נובעת מכמה שהוא פשוט, אבל בכל זאת אף אחד לא חשב לעשות אותו לפני. ציירתי אותו ב-Freehand, באופן מאוד מתמטי. זה פונט שיש בו חדשנות, אבל ללא ספק גם אפשר לראות את השורשים העבריים שלו."

עודד עזר: "'דרום' הוא פונט עברי קלאסי מעצם הולדתו."

מיכל סהר: "אני חושבת שבמקרה הזה היה לי יתרון דווקא מפני שלא למדתי עיצוב פונטים באופן מסודר, ולא השתתי אותו על כלום.
"גם בגלל העובדה שלא היה לי ידע נרחב בנושא קודם לכן, שתלתי בפונט כל מיני אותיות שלאו דווקא הולכות באותו קו עם שאר הפונט. למשל, האות מ"ם שלא מתקשרת באופן 'טבעי' לפונט הזה, אבל הייחוד שלה מנעים את התוצאה הסופית, ובעקבותיה גם עיצבתי את הסמ"ך. עוד שינוי שעשיתי הוא מתן נטייה לקווים התחתונים באותיות כמו בי"ת, צד"י וכ"ף.
"מה שגיליתי הוא שאתה יכול לקחת פונט שנראה קלאסי, לשנות בו כמה אותיות 'מפתח', ובכך אתה נותן לו ייחוד שמשנה את כל המראה שלו. אם אתה עושה פונט שבו כל האותיות מיוחדות אז עשית 'פונט לוגו', אבל אם עשית פונט עם כמה אותיות מיוחדות, בעצם נתת לו אורך-חיים."

מיכל סהר: "'דרום-מערב' הוא גרסה של 'דרום' שבה ראשי האותיות וסיומי הקווים הם ישרים ולא קטומים. זה נורא מצחיק, כי שני הפונטים האלה כל-כך דומים, ועם זאת יש אנשים שאוהבים את 'דרום' ויש אנשים שמעדיפים את 'דרום-מערב'. השני משדרג טיפה את הראשון, ונותן לו אופי יותר 'מערבי', בעוד של'דרום' יש אופי קליגרפי יותר."

עודד עזר: "הסופים הקטומים של הקווים מעדנים את המפגשים שבין האותיות, ועושים את החללים שביניהם לפתוחים יותר."

עודד ומיכל מספרים שכשהם ישבו לעבוד על "אלכימאי" ו"דרום" הם שכחו מכל הצרות ותהליך העיצוב שימש כמקום מפלט מצרות היומיום. עודד אפילו קרא לפונט "אלכימאי" כדימוי לכך שהפונט נועד להוציא "זהב מקש", כדבריו.

עודד עזר: "'אלכימאי' התחיל כאחת הסקיצות שעיצבתי ללוגו של 'בנק הפועלים'. קראתי לו אז 'פונט שליו', וקצותיו היו עגולים, בניגוד ל 'אלכימאי' הגמור. לאחר שהלקוח דחה את הסקיצה, שמרתי אותה לעצמי. יישרתי את הקצוות כדי לפשט אותו יותר – אך גם כך הוא פונט מורכב מאוד, כי הפנים שלו מרובע והחוץ שלו עגול, ובנוסף יש בו ink traps ('ריקון' של ריכוזי דיו באות ע"י הרחבה של זוויות צרות בחיבורי הקווים). עיצבתי לו 16 משקלים וסגנונות כדי שיתאים ל-Helvetica. אמנם הוא לא 'גרסה עברית' לפונט זה, אבל הוא מתאים לו בלי לוותר על המאפיינים העבריים.
"אפשר לומר שקיוויתי ליצור מעין Helvetica ישראלית. במובן מסוים הצלחתי, כי הוא נותן מענה לעבודה טיפוגרפית מאוד מורכבת, אבל במובן מסוים עדיין לא, כי Helvetica הרבה יותר פשוט, ועל כך קינאָתי.
"'אלכימאי קשיח' נוצר שנתיים אחר-כך, די במקרה. הסיפור הוא שיום אחד במהלך הסבה ממוחשבת של קובץ הפונט, התוכנה 'יישרה' את הקצוות העגולים העליונים של האות, וזה כאילו 'מעך' לה את הראש. ה'טעות' הזו הולידה איזשהו שילוב בין 'אלכימאי' לאותיות בסגנון הבאוהאוס, כגון 'חיים'. "

מיכל על "אלכימאי": "כשפונט הוא בן-זונה, הוא בן-זונה. נקודה."

הפונט הנמכר ביותר של דני מירב הוא "כוס חלב", שהוא שילוב יפהפה ועשוי לעילא של מאפיינים קורסיביים (סגנון ה"כתב") ומאפיינים מרובעים (סגנון ה"דפוס") בצורה רגישה ומלאת אופי.

דני מירב: "זה הפונט האהוב עלי מבין הפונטים שלי, ואני משתמש בו באתר שלי. זה 'רבייבל' של אותיות ממודעות ישנות של 'תנובה', ויש בו חלקים שהם לפעמים עגולים יותר ולפעמים מרובעים יותר. זה הפונט הראשון שלי שהצליח בצורה מסחרית ונמכר הרבה. יצרתי לו dingbats (פונט איורים) ויש לי בספר הסקיצות עוד הרבה איורים שעדיין לא עוּבדוּ למחשב."

עודד עזר: "'אלנבי' הוא לדעתי הפונט הטוב ביותר של מיכל. זה פונט שיונק מהמסורת העברית בצורה ברורה, ולוקח אותה צעד קדימה. פה לא מדובר ב'רבייבל', אלא בפונט שמחבר את מה שקרה אז בטיפוגרפיה העברית, למה שקורה היום. מדובר בפונט 'הדסה' ה'מחוזק' בפונט 'חיים' או 'אהרוני'.
"האל"ף, לדוגמה, היא תמציתה של מיכל סהר כמעצבת בעיני – יש פה שילוב מוטרף לחלוטין, שבדרך כלשהי יושב טוב בסופו של דבר: בצד ימין של האות יש סריף ('תג' המעטר קו באות) הפוך, שמושפע מהדסה, אבל הוא פירוש מאוד אישי של מיכל, והצד השמאלי הוא המודרניות בהתגלמותה. יש לה כשרון להפוך כל דבר קלאסי למודרני. היא משלבת את שני העולמות בצורה מושלמת. היה לנו דיון גם בעניין העי"ן ה'נכה', שבהתחלה לא נראתה כל כך 'מוזרה' כפי שהיא היום, והצעתי לה ללכת על זה עד הסוף, כי ה'נכות' של הפונט הזה היא הגאונות שבו."

מיכל סהר: "עבדתי על הפונט הזה שמונה חודשים, בכמה גרסאות, העבודה עליו הייתה קשה מאוד. לסריפים של 'הדסה' יש נטייה שמאלה, שזו תכונה תמוהה לגמרי, שלא נמצאת בשום פונט אחר בעברית. הרעיון היה באמת לעשות פונט סריפי מודרני, כי אין כאלה, ולהחדיר בו גם כוח – כי 'הדסה' הוא פונט עדין מאוד ולא עובד טוב בכותרות שצריכות להיות בעלות אמירה 'חזקה'. בניגוד ל'הדסה', 'אלנבי' כל כך מורכב שלא הצלחתי לעצב לו משקל טקסט, ולכן יצרתי את 'אלנבי סנס' (גרסה נטולת-תגים לפונט 'אלנבי'), שגם בו יש אותיות 'מטורפות', כמו האל"ף ההפוכה."

עזר מציין שחברי "הגילדה" מתייעצים זה בזה בתכיפות, כמו בפונט שהוא שיתוף-פעולה בין עזר וסהר, שנקרא "פלשתינה".

מיכל סהר: "התחלתי את הפונט הזה כפונט קליגרפי בכיוון מודרני, אבל המשיכות היו 'חסרות', רק הקווים העבים היו בו. בא עודד, ואמר שכדאי להוסיף שם משהו עדין בין המשיכות העבות, וכך הגענו ביחד לתוצאה הסופית. מטרת המשקל החלול, שהוא תוצאה של דיון בינינו, הייתה ליצור פונט חלול 'אחר', ששונה מפונט חלול אחר בעברית – 'הצבי'. לדעתי יש לו הרבה פוטנציאל. עודד נותן לו את העדינות שבו, אני את הנוקשות. זו הייתה ממש חוויה."

מיכל נסעה לשנת חילופי סטודנטים בניו-יורק, עודד בלונדון ודני בהאג. הם מצהירים שזה הוציא אותם מה"בִּיצה" הפריפריאלית של "בצלאל". עודד השתתף בתחרות ארצית לעיצוב במהלך השהות שלו בבריטניה, והיה לישראלי הראשון שזכה בה במקום הראשון.

עודד עזר: "Fabrizio Schiavi (קישור נוסף), טיפוגרף איטלקי מוערך, שלח לי אי-מייל עם פונט חדש שעיצב בשם 'Sys' במשקל אחד וביקש פידבק. מאוד אהבתי את הפונט הזה ואמרתי לו שאני רוצה לעצב את הגרסה העברית. במקור זה פונט מסך, שעוצב כך שבגדלים קטנים מאוד תימנע 'פיקסלציה' (תופעה שבה האות נראית מטושטשת על המסך) ע"י 'ink-traps'. "עיצבתי לפונט גרסה עברית. יצרתי לו ארבעה משקלים וקראתי לו 'סיסטזה'. לאחר ששלחתי לו את התוצאה, הוא שלח לי בחזרה אי-מייל שבו כתב שכבר הרבה זמן הוא מנסה ליצור את המשקלים העבים יותר, ושבעצם עזרתי לו לפתור את הבעיה. למעשה, זה פונט שנעשה בשיתוף פעולה ישראלי-איטלקי. "דרך-אגב, אני כרגע עובד עם שני חברים אחרים שלי, Claudio Piccinini האיטלקי ו-Panos Haratzopoulos היווני, על פונט לטיני-יווני-עברי שנקרא 'Uninvolved', ובעברית ייקרא 'אדיש'."

"אימפקטה" הוא פונט שעזר יצר כגרסה לפונט הלועזי "Impact", פונט נפוץ מאוד.

עודד עזר: "הפונט הזה הוא תוצר-לוואי של 'אלכימאי', שעוצב אף הוא בלונדון. משתמשים ב'אימפקטה' בעיקר במגזינים, ובערוצי טלוויזיה שונים. ל-'Impact' המקורי יש משקל אחד, אך ל'אימפקטה' יש שניים."

מיכל סהר: "זהו פונט wood-type (מתקופת גלופות-העץ), והוא נפלא לשימושים גראנג'יים (עיצוב בסגנון פרוע ו'מלוכלך'). יש לו כוח אדיר."