"האינטרנט הישראלי, כיאה למדינה שבה לכל בית אב שני יש מחשב, משופע באתרים ובמגזינים מקוונים. אך בסקירה מהירה של האתרים הידועים יותר, העיסוק העיקרי, אם לא היחיד, של אותם אתרים הוא, בעצם, במדיה של עצמם. [...] כולנו התלהבנו מאוד, וישבנו נרגשים כדי להתחבר לדבר שכולם מדברים עליו, הדבר שהפך את המחשב ממשהו שרק החנונים הגדולים ביותר משתמשים בו למשהו מגניב, משהו שכולם מדברים עליו. אבל כשסוף סוף נרגעים מההתלהבות ומהשוטטות המקרית ומתיישבים לראות מה יש סביבנו - כל מה שאנחנו רואים זה עוד אנשים יושבים ליד המחשב ומסתכלים עלינו.

"לא נורא, ניתן לצפות לתגובה כזאת מכל מדיה חדשה, אבל ההייפ הציבורי בכל העולם, וגם בארץ, סביב האינטרנט נמשך כבר לפחות חמש שנים - ועלילה? יוק."

את השורות האלו כתבתי לפני קצת יותר משנתיים, במאמר הפתיחה של האייל הקורא. את המגזין שלנו הקמנו במטרה המוצהרת שלא לעסוק באינטרנט, כי באותם ימים - כולם עסקו באינטרנט, וכולם עסקו רק באינטרנט.

מאז, דברים השתנו, וטוב שכך. ככל שהרשת נעשתה פחות ופחות מקום של משוגעים לדבר, כך היה צפוי שהארס-אינטרנטיקה תלך ותפחת. הרי כשהחל ההייפ סביב האינטרנט, אנשים עדיין לא ידעו מה יקרה לו. כל הדיון נסוב סביב השאלה איך תשתנה האנושות בעקבות חדירת האינטרנט לחיי האנשים ה"רגילים". אין סיבה לדון הנושא הזה יותר - מצד אחד, אנחנו רואים היטב מה קורה סביבנו, ומצד שני, טרם חלף פרק זמן מספיק כדי לאפשר לסוציולוגים ולחוקרי התקשורת לנהל מחקר רציני ומשמעותי על התופעה.

הדיון על האינטרנט כמדיום לא יעלם, בדיוק כשם שהדיון על הטלוויזיה והשפעותיה כמדיום לא נעלם עד היום. ובדיוק כמו במקרה של הטלוויזיה - האחוז של הדיונים על המדיום ילך ויפחת, ילך ויתמקצע, עד שיגיע לרמה הגיונית שתשקף את העובדה שמדובר במדיום המוני, ורוב המשתמשים בו הם בדיוק זה - משתמשים. האינטרנט עבורם הוא כלי ככל הכלים האחרים. מי שימשיך לדון במדיום עצמו, הם אנשי המקצוע, האקדמאים, ומי שפשוט אוהבים את המדיום - בדיוק כמו עם כל כלי אחר, בין אם הוא מדיום כמו הטלוויזיה, ובין אם הוא מכונית.